הכעס שלי על הפמיניזם הקפיטליסטי.
לא על אישה כזאת או אחרת.
אני כועסת על מערכת כלכלית שמסחירה הכל ממש, גם את הטראומה.
נמאס לי מהתחרות על “צבירת הון טראומה”
ושעזרה הדדית נמדדת בשיקולי עלות מול תועלת,
ושפמיניזם שצריך להיות משאב נגיש לכל הופך לכוח פוליטי אופורטוניסטי
שמטרתו להעצים נשים ממעמד אחד, ולהיבדל.
מה רע בעצם בפמיניזם של רשתות חברתיות?
הגל הרביעי של הפמיניזם הוא גל שמתאפיין בפעילות ברשתות החברתיות, למשל בקמפיין ה
#metoo, דרך משפיעניות פמיניסטיות בטיקטוק ובאינסטגרם.
אלא שביחד עם עוד הרבה דברים טובים שקרו בגל הזה,
המדיום הפך למסר, והטראומה הפכה ל”הון טראומה” שמסחירים לצורך לייקים ברשתות החברתיות.
נוצר “שוק” שבו נשים “מכרו” את סיפורי האונס שלהן בעבור חשיפה, טראפיק , יחס ותשומת לב.
לא “כולן”
לא יכול להיות בי כעס כי כמעט כל תנועה שחותרת לכוח פוליטי עושה עבודת בידול וגבולות כל הזמן.
אני כועסת על הדרך שבה צוירו הגבולות,
על המבנה ההירככי של הפמיניזם הקפיטליסטי שיש בו תחרות צינית כל כך ולא שיתוף פעולה.
אלה מבנים וכוחות חברתיים שפועלים עלינו אפילו בלי שמודעים אליהם ומודעות אליהם.
אבל המלכה – לא רק עירומה, אפילו רגליים ובית שחי היא לא גילחה,
כי בושה אין לה. מי יגיד שהמלכה הזאת מסריחה מהפה ? ומעוד מקומות שהצינעה יפה להם?
כולנו אמורות להיחנק בשקט מצחנת הלובן,
ולטעון שהן עושות לנו גולדן שאוור עם בושם יוקרתי.
זה לא בושם יוקרתי מה שהן מזליפות עלינו
, תאמינו לי זאת השתנה מהמקפצה שממותגת כמי וורדים.
נשים נאבקות לצבור כוח פוליטי. חבירה לקבוצות מוחלשות לא תורמת לצבירת כוח פוליטי.
וזה לגיטימי שנשים יחברו יחד כדי ליצור כוח פוליטי פמיניסטי. וזה לגיטימי לכרות בריתות עם מי שדומה לך בסטטוס ובמעמד.
אבל זה שזה לגיטימי- לא אומר שזה פמיניסטי. ובעצם- אי אפשר לומר שפמיניזם חד-מימדי , שמתמקד רק בהיבט המגדרי ומתעלם מהיבטים אחרים של דיכוי הוא לא “פמיניזם” .
זה פמיניזם- פשוט לא הפמיניזם שלי.
לשבור את השוק של הטראומה
המאבק בין הפמיניזם הניאו-ליברלי לפמיניזם המצטלב הוא גלובלי.
פשוט- הוא הגיע לארץ ואנחנו “מגלמות” אותו בחיים שלנו, באישיות שלנו, עם הדמויות שלנו, בגירסה הישראלית. אבל בכל מקום בעולם ה”גל החמישי” של הפמיניזם מאיים לתפוס את מקומו של הגל הרבי.
הגל החמישי מראה לנו שהאברמס טעה- האינטרנט לא שוק ציבורי , אגורה פתוחה שבה כולם יכולים לדבר. נשים בעלות כוח כלכלי הן אלה ששולטות בכלי התקשורת- לרבות חשבונות המדיה החברתית. נוצרה היררכיה, שחובה לחתור עליה.
האתגר של הגל החמישי יהיה לשבור את “שוק הטראומה” כי לחיים שלנו יש ערך יותר הגדול, ואת הסיפור שלנו איש לא יקח מאיתנו, גם לא תמורת לייקים וחשיפה
