היום אחר הצהריים התחשק
לי ללכת להפגין עם הארנק.
ללכת לעלי הספר השכונתי.
אני לא יודעת איפה הוא גר,
אבל אני יותר ממכבדת את
הבחירה של פלסטיני תושב ירושלים
לפתוח עסק דווקא בתוך ריכוז יהודי של אוכלוסייה.
עלי הספר היה עסוק, ולכן חזרתי יום אחרי .
(חזרתי ועלי סיפר אותי תספורת של ינשוף, בומה(
חנות הנוחות של תחנת הדלק
חשבתי לרדת לתחנת הדלק לקנות משהו
שאני לא צריכה כי נדמה לי שמנהל החנות הוא
אקטיביסט בסתר
שהחליט להקים
התנחלות פלסטינית באמצע מערב העיר.
לדבר ערבית במערב ירושלים
השפה השולטת בחנות היא ערבית.
אחרי הרבה מאוד זמן
הגעתי למצב שהעובדים לא מדברים בעברית
ולא משנים את השפה כשאני נכנסת לחנות.
זה מחמיא לי מאוד.
– לתמוך בעסקים שמקדמים
בחזית דו-קיום
חשבתי להמשיך ולבקר את מקום העבודה הקודם שלי.
שם אני יודעת בוודאות שזה עסק עם אג’נדה של דו-קיום
, עם פלסטינים שנמצאים בכל העמדות של שירות וקבלת קהל,
בפרונט עם הלקוחות
, לא מתחבאים בין החדרים בתור עובדי ניקיון.
והלאה- רציתי להמשיך לארומה.
לתמוך דווקא עכשיו בעסקים שמעסיקים ערבים ובעובדים
הערבים האמיצים שיצאו לתת שירות
באחד האיזורים
הכי גזעניים ואלימים של
ירושלים המערבית.
האנשים האלה,
העובדים הם לוחמים אמיצים
לא פחות מדעאש או כל ארגון טרור אחר.
פשוט המלחמה שלהם היא על החיים עצמם,
על הפרנסה, ולא על המוות.
ולכן אנחנו לא שומעים עליהם.
אלא כאשר
הם מתים במהלך השירות שלהם אותנו.*
עובדים ממזרח ירושלים הם כוח עבודה זול במערב העיר
כמובן שמעסיקים שמסתמכים על כוח עבודה זול
של תושבי מזרח ירושלים הם לא אקטיביסטים של ממש,
הבוס שלי לשעבר
בניכוי הבוס שלי שמשלם מעל ומעבר לשכר המקובל בענף
ויש לו קשרים אישיים ומשפחתיים של הרבה
שנים עם העובדים שלו.
אכזבה
למרבה הצער,
אחד העובדים בעסק גרם לאכזבה קשה.
זה היה צעיר בסיכון
שנתפס על אחזקת נשק לא חוקי ונידון למאסר.
נעשו הרבה מאמצים לשקם אותו,
אבל הבחור המשיך להיות בעייתי,
ואפילו היה אחראי
למקרה של תקיפת אישה בתוך שטח בית העסק.
ניצול.
כך למדתי מילה חשובה בערבית- איסתיע’לאל.
מדי יום ביומו ישבתי עם העובדת האחרת,
והיא לא יכלה לשתוק מול הקשר הנצלני והפוגע הזה.
היא טענה שבעל העסק מנוצל על ידי העובד שלו
אבל היא לא יכלה לומר לו את זה בצורה גלויה בפירוש.
ולכן היא ישבה בעסק
והשתמשה במילה הזאת על הטיותיה.
עד היום גם מתוך שינה אני יכולה להגיד-
איסתע’ללוני, ניצלו אותי.
הכל בזכות הבוס שלי לשעבר
ואחותי נאסרין,
שנדמה לי שכבר כתבתי עליה
אבל אולי אכתוב בפעם אחרת
