להפגין עם הארנק

היום אחר הצהריים התחשק

לי ללכת להפגין עם הארנק.

ללכת לעלי הספר השכונתי.

אני לא יודעת איפה הוא גר,

אבל אני יותר ממכבדת את

הבחירה של פלסטיני תושב ירושלים

לפתוח עסק דווקא בתוך ריכוז יהודי של אוכלוסייה.

עלי הספר היה עסוק, ולכן חזרתי יום אחרי .

(חזרתי ועלי סיפר אותי תספורת של ינשוף, בומה(

חנות הנוחות של תחנת הדלק

חשבתי לרדת לתחנת הדלק לקנות משהו

שאני לא צריכה כי נדמה לי שמנהל החנות הוא

אקטיביסט בסתר

שהחליט להקים

התנחלות פלסטינית באמצע מערב העיר.

לדבר ערבית במערב ירושלים

השפה השולטת בחנות היא ערבית.

אחרי הרבה מאוד זמן

הגעתי למצב שהעובדים לא מדברים בעברית

ולא משנים את השפה כשאני נכנסת לחנות.

זה מחמיא לי מאוד.

Jerusalem
עובדים פלסטינים דורשים זכויות ומתאגדים דו”ח מהשטח של מען איגוד עובדים

– לתמוך בעסקים שמקדמים

בחזית דו-קיום

חשבתי להמשיך ולבקר את מקום העבודה הקודם שלי.

שם אני יודעת בוודאות שזה עסק עם אג’נדה של דו-קיום

, עם פלסטינים שנמצאים בכל העמדות של שירות וקבלת קהל,

בפרונט עם הלקוחות

, לא מתחבאים בין החדרים בתור עובדי ניקיון.

והלאה- רציתי להמשיך לארומה.

לתמוך דווקא עכשיו בעסקים שמעסיקים ערבים ובעובדים

הערבים האמיצים שיצאו לתת שירות

באחד האיזורים

הכי גזעניים ואלימים של

ירושלים המערבית.

האנשים האלה,

העובדים הם לוחמים אמיצים

לא פחות מדעאש או כל ארגון טרור אחר.

פשוט המלחמה שלהם היא על החיים עצמם,

על הפרנסה, ולא על המוות.

ולכן אנחנו לא שומעים עליהם.

אלא כאשר

הם מתים במהלך השירות שלהם אותנו.*

עובדים ממזרח ירושלים הם כוח עבודה זול במערב העיר

כמובן שמעסיקים שמסתמכים על כוח עבודה זול

של תושבי מזרח ירושלים הם לא אקטיביסטים של ממש,

הבוס שלי לשעבר

בניכוי הבוס שלי שמשלם מעל ומעבר לשכר המקובל בענף

ויש לו קשרים אישיים ומשפחתיים של הרבה

שנים עם העובדים שלו.

אכזבה

למרבה הצער,

אחד העובדים בעסק גרם לאכזבה קשה.

זה היה צעיר בסיכון

שנתפס על אחזקת נשק לא חוקי ונידון למאסר.

נעשו הרבה מאמצים לשקם אותו,

אבל הבחור המשיך להיות בעייתי,

ואפילו היה אחראי

למקרה של תקיפת אישה בתוך שטח בית העסק.

ניצול.

כך למדתי מילה חשובה בערבית- איסתיע’לאל.

מדי יום ביומו ישבתי עם העובדת האחרת,

והיא לא יכלה לשתוק מול הקשר הנצלני והפוגע הזה.

היא טענה שבעל העסק מנוצל על ידי העובד שלו

אבל היא לא יכלה לומר לו את זה בצורה גלויה בפירוש.

ולכן היא ישבה בעסק

והשתמשה במילה הזאת על הטיותיה.

עד היום גם מתוך שינה אני יכולה להגיד-

איסתע’ללוני, ניצלו אותי.

הכל בזכות הבוס שלי לשעבר

ואחותי נאסרין,

שנדמה לי שכבר כתבתי עליה

אבל אולי אכתוב בפעם אחרת

לעבוד מכל הלב והנשמה

האמת היא-

לא גנבתי כסף מאף מעסיק.

עבדתי קשה תמורת הכסף,

וגם יצא לי

לעבוד בחינם.

הנטייה שלי

לעבוד בחינם

ולא בשביל כסף

היא אכן מופרעות קשה

שאיתה אני מתמודדת

בטיפול האישי שלי.

הבנתי

שעבודה בחינם

היא לא מעשה מוסרי,

כי כשאני עובדת בחינם

, מצפים גם

מאנשים אחרים לעשות כן.

לא גנבתי כסף מאף מעסיק, להיפך.

אם כבר גנבו ממני.

אבל לא היה עולה על דעתי

לגנוב ממעסיק מסיבה מאוד פשוטה.

לא בגלל

שאסור לגנוב וגניבה זה לא מוסרי.

אלא בגלל

שמי שאנחנו מכנים פה

“המעסיק”

הוא בדרך כלל אדם שיש לו שם פרטי,

סיפור חיים, אופי ודמות.

זה יכול להיות

מישהו שאוהב אותי או שונא אותי.

מי שאני אוהבת אותו או שונאת.

אבל מעבר לשינאה ואהבה,

יש משהו אחר, שזה

אמון.

ברמה האישית

לא אבגוד לעולם

מתוך בחירה חופשית

מאדם שנתן בי אימון.

גם אם לדעתי זה הכי מגיע לי,

גם את המעסיק לא שילם לי,

גם אם השאירו אותי

לשמור על מיליון דולאר

– לא אגנוב.

וגם-

אישית אני משתדלת לבחור

במקום עבודה שמתאים לי לאופי,

ומעדיפה מעסיק

שיהיה דומה לי

בערכיו ובתפיסת עולמו.

אני אפילו נשארת

בקשרי ידידות עם בוסים מהעבר

. וזה למרות שאין לי שום סנטימנטים

לחוק שאוסר על גניבה,

שום רצון למצות דין עם

גנבים וגניבת רכוש

היא בכלל לא פשע.

מעילה באימון- כן.

אני חושבת

שמכל הדברים הפריבילגיים בעולם,

לשאוף לעבוד במקום עבודה

שאליו אתה קשור

בקשרים של אהבה ממש

זה אחד הדברים .

התמזל מזלי ויצא לי כמה פעמים ,

לא יותר מדי,

להיות חלק ממיזמים עסקיים

שממש האמנתי בהם

ורציתי שיצליחו בכל מאודי,

הזדהיתי עם המטרות של הארגון

והרגשתי הרבה מוטיבציה

לקום כל בוקר לעבוד.

זה שיא הפריבילגיה

כי נגזר עלינו לעבוד בשביל כסף,

לא מתוך אהבה ונאמנות

ורוב מנהלי העסקים החברתיים

הם מנהלים גרועים מאוד,

מרבית המיזמים האידאליסטיים

לא שורדים את שנתם הראשונה

וזה די להניח

את עתידי התעסוקתי על קרן הצבי.

פורסם דו”ח השטח של מען על אזור התעשייה עטרות בירושלים

פורסם דו”ח השטח

של מען על אזור התעשייה עטרות בירושלים

תחת הכותרת

“עובדים פלסטינים דורשים זכויות ומתאגדים”.

הדו”ח

כולל תמונת מצב עדכנית

של הקשיים המבניים

בפניהם עומדים העובדים הפלסטינים

וכן

סוקר את

תכניות העיריה לפיתוח האזור.

רפורמת ההיתרים

בנוסף הדו”ח בוחן

את רפורמה ההיתרים

שהוכרזה בעטרות במרץ 2019

ומעולם לא מומשה,

עובדים פלסטינים דורשים זכויות ומתאגדים דוח מהשטח של מען איגוד עובדים
עובדים פלסטינים דורשים זכויות ומתאגדים דו”ח מהשטח של מען איגוד עובדים

הד”וח גם מתאר את המאבק של מען

לביטול הניכוי של

דמי טיפול

לטובת ההסתדרות

משכר העובדים הפלסטינים

– מאבק שהביא במאי 2020

להפסקת הנוהג הפסול

של גביית מיליוני שקלים

מעובדים פלסטינים

לטובת ההסתדרות.

שני נסיונות איגוד עובדים

בסוף הדו”ח מתוארים

שני נסיונות איגוד עובדים באזור,

שאפשרו למען הצצה מבפנים למצבם של העובדים

והבנה טובה יותר

לגבי האפשרות לשנות אותו.
הדו”ח
נכתב על ידי מנכ”ל מען,

אסף אדיב, בשיתוף עם מוהנד ענאתי,

תושב כפר עקב בירושלים,

שערך תחקירים וראיונות עם עובדים.

אזור התעשייה עטרות

אזור התעשייה עטרות

הוא אזור התעשייה המסורתית הגדול בירושלים.

הוא מאכלס כיום 160 מפעלים,

ונמצא בתנופת פיתוח והתרחבות.

באזור עובדים כיום 3,600 איש,

רובם תושבי הרשות הפלסטינית

שעוברים יום יום

את מחסום קלנדיה

הסמוך בדרכם לעבודה.

ריכוז אלפי עובדים במפעלים

שחלקם דורש יציבות ומקצועיות,

מייצר,

בלי שזאת היתה הכוונה המקורית,

כוח עבודה קבוע ובעל יכולת מיקוח,

ומכאן גם האפשרות לאגד עובדים.

פעילות איגוד עובדים מען באיזור תעשיה עטרות

בשנת 2019

החלו עובדים באזור להצטרף למען

מתוך כוונה להגיע להסכמים קיבוציים במקומות העבודה.

כארגון עובדים שחרט על דגלו שותפות שוויונית של עובדים

ללא תלות בזהות והשתייכות לאומית או דתית,

מען פתח את שעריו

בפני עובדים הפלסטינים המבקשים להתאגד.

בעטרות איגד הארגון עד כה שלושה מפעלים.

באחד מהם – מפעל רג’ואן למזון,

הושג במרץ 2021 הסכם קיבוצי פורץ דרך.

מטרת הדו”ח

מטרת הדו”ח היא בירור עובדתי ועדכני של

הבעיות הכרוכות

בהעסקת עובדים תושבי הרשות הפלסטינית בישראל

והצגת פתרונות וכיווני פעולה אפשריים.
-הטענה שאנו מציגים כאן היא

שהשיטה הקיימת למתן ההיתרים כושלת ופוגענית

ויש לשנותה מהיסוד.

עטרות בהקשר זה הוא

מיקרוקוסמוס למצבם של

כ-150 אלף עובדים פלסטינים

המועסקים בישראל ובהתנחלויות.

מען מציג בדו”ח זה

שני רעיונות מעשיים שניתנים לביצוע מיידי:

האחד הוא מודל של שינוי משטר ההיתרים,

והשני הוא התאגדות עובדים.

איגוד עובדים מען

כארגון עובדים אחראי

שפועל באזור התפר

בין הצד הישראלי והצד הפלסטיני

מוביל מען

דרך פעולה המבוססת

על עקרון השוויון בין ישראלים ופלסטינים.

גם מי שחולק על דעתנו יהיה חייב להסכים

כי הדו”ח הנוכחי

מניח מסד נתונים הכרחי שמעולם לא נאסף והוצג,

ומכאן חשיבותו וייחודו.

התנדבויות

זאת תקופה אישית לא פשוטה בשבילי

כי החוזה שלי מסתיים במקום העבודה

עוד כמה ימים והמשרה שלי הייתה זמנית מלכתחילה

. אני מחפשת עבודות, אבל יש מגבלות.

המשפחה שלי לא מוכנה שאעבוד בעבודות מסויימות,

במיוחד לא בעבודות “התנדבותיות”.

כועסים עלי כי יוצא שאני עובדת בחינם הרבה שעות

ואחר כך מלווה כסף ממשפחה וחברים.

אם הייתי נזירה סגפנית שכולה רוחניות

הייתי יכולה להרשות לעצמי לעבוד בעבודות שנחשבות לעבודות קודש- אני רחוקה מלהיות כזאת.

לא משנה כמה רוחנית אני, לצד כל זה אני גם בזבזנית ויש לי הרבה צרכים.

והעבודות החברתיות פשוט לא מאפשרות לי לממן את הצרכים האלה. אם אעבוד במשרות האלה אני אהיה נזקקת בעצמי ואני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי להיות עובדת סוציאלית, נניח.

לא יכולה לחיות ממשכורת של מורה ,

גם כל השאיפות והאיחולים הטובים שאני כותבת ורוצה כאן- אם אין כסף זה לא עומד במבחן המציאות.

ואני חס וחלילה לא מאשימה את המשפחה שלי בנושא הזה.

כי הם אלה שנושאים בנטל

כאשר אני לא מרוויחה מספיק

ואני לא יכולה לעשות את הפעילות החברתית שלי

על חשבון אנשים אחרים- פשוט לא.

המשך מחשבות לשעת לילה מאוחרת- “

על ההתנדבויות”

זה נכון שכסף לא יוצא לי מהפעילות ההתנדבותית שלי.

אבל הפעילות שלי מאוד מתגמלת אותי

. בהקשר של הפעילות החברתית –

אני צוברת מוניטין ומעמד שאין לי דרך אחרת לרכוש.

אני מקבלת משוב על הפעילות ההתנדבותית,

שאני מביאה תועלת

, ואני חשובה ואני עוזרת.

אני מקבלת הרבה מחמאות ושבחים ותודה וזה מעצים אותי.

לפעמים אני אפילו מרגישה תחושה של חשיבות עצמית.

זה לא אלטרואיזם טהור-

זאת #העצמה_הדדית

רגישות ואדישות

Photo by Madison Inouye on Pexels.com

אתמול ישבתי עם לאה המדריכה

והעברנו ביננו חוויות וזכרונות מהעבודה ב

הדרכה שיקומית.

מהניסיונות עם אנשים שהצליח והניסיונות שהצליח פחות.

אני לא יכולה ללוות כל אחד. אף אחד לא יכול ללוות את כולם.

יש כאלה שמתחברים איתם יותר ויש כימיה, ויש כאלה שפחות.

מתאם הטיפול שמשדך בין מדריך לבין משתקם

צריך לקוות שתהיה התאמה מוצלחת והעבודה להתאים בין מדריך למשתקם היא שדכנות לכל דבר.

אני חושבת על הליוויים שהיו לי אשר היו מוצלחים-

אלה היו ליוויים עם נשים שהיו מאוד מתפקדות מבחינת שמירה על הגיינה ואפילו סטריליות .

לא היה שם צורך בעזרה עם ניקיון- להיפך, הן היו יכולות ללמד אותי איך לנקות.

ומצד שני על המפגש עם בעיות של הגיינה

וניקיון ועל מצבים שבהם יש אפילו ריחות קיצוניים. יש לי רגישות קיצונית.

רגישות חושית.

אני רגישה מאוד לריחות.

בבית האישי שלי פועלים שלושה מפיצי ריח ואני מדליקה קטורת כל הזמן.

ריחות לא טובים גורמים לי להרגיש חרדה ודיכאון.

אני ממש רגישה

ולכן אני לא יכולה ללוות משתקמים שיש להם מצב קיצוני מבחינת הגיינה.

אני יכולה להיות מלווה מאוד מוצלחת

לאנשים עם סוגים אחרים של בעיות תפקודיות

. בנושא של נקיונות- לא.

לאה אומרת שהיא גם כזאת.

לאה טובה מאוד בלהכניס סדר וארגון בחיים.

היא הכניסה לחיים שלי המון סדר ואירגון, תוכן וצורה.

אבל היא טובה בזה דרך שיחות –

נקיונות ובישולים היא אומרת , זה גם לא הפורטה שלה.

ואני שואלת עצמי–

המדריכים השיקומיים

שמצליחים ללוות במצבים האלה – מה יש להם? מה הם הכוחות שלהם?

אני חושבת שאולי מדובר ברמות שונות של רגישות

ורגישות היא חרב פיפיות,

לפעמים העבודה של המדריך השיקומי

היא להיות קצת אדיש ואטום.

המדריכים שמצליחים להיות בנקיונות ובישולים

עושים עבודת קודש, מצילת חיים,

ואני ממש מקנאה בהם, אני לא שם.

אני לא מסוגלת ואני מנסה לומר לעצמי שלמרות זאת אני מסוגלת לעשות הרבה דברים אחרים.

פשוט נקיונות ובישולים-זה לא הפורטה שלי


mental health workers union