על אוטיזם ואיבחונים עצמיים:

אני מוצאת את עצמי מאוד מזדהה עם תיאורים של אוטיזם.
אני חושבת גם שמבחינת התפקוד החברתי שלי וההתנהגות שלי,
כמו גם הרבה קשיים שאני מתמודדת איתם,
אני מאוד מתאימה לתמונה קלינית של אוטיזם.
את האמת, כאשר כועסים עלי בדרך כלל מקללים אותי
ומטיחים בי שההתנהגות שלי “אוטיסטית”.
אז אולי יש לי התנהגויות אוטיסטיות,
ואולי על סמך אבחון עצמי מאה אחוז הייתי נותנת לעצמי אוטיזם,
אבל מצד שני, האמונה בסמכות האפיסטמית היא נר לרגלי.
אני מאמינה במדע ובאמפיריות גם כשהתובנה המדעית האמפירית לא נעימה ולא נוחה לי.
אומנות של ליפי

האמת המדעית

היא שלא סביר שיותר משני תריסרים של פסיכיאטרים
שטיפלו בי עשרות שנים פספסו קווים של אוטיזם.
זכיתי לשלל אבחנות ושפע שלהן, אוטיזם מעולם לא היה אחת מהן.
האמת שהמטרייה של “פוסט טראומה מורכבת” היא די והותר כדי לתאר את הקושי שלי,
וזה דבר נראה לעיין שעליו מסכימים מרבית המאבחנים שאיבחנו אותי.
האמת היא נכון, “מורכב” ו”פוסט טראומה” זה די מתאר אותי במדויק,
למרות שאלה אבחנות קלישאתיות שיש לכולן. פשוט אצלי
מרוב פוסט טראומה ומורכבות אני כבר לא בטוחה שנשארה לי אישיות ואופי.
זה די מכסה הכל, גם תסמינים דמויי אוטיזם שקרובים לאוטיזם.
אם הייתי צריכה לתאר את הפסיכוזה,

הפסיכוזה היא מוגלה שעוטפת את פצעי הנפש שמדממים.

נניח שנפצעים נפשית, אבל לא מטפלים בפצע. הפצע מזדהם.
הזיהום מעמיד בסכנה את הנפש כולה.
בלית ברירה, המוח מפריש חומרים
שעוטפים את הפצע של הנפש ומבודדים אותו מהתודעה.
כאשר פצעי הנפש ממשיכים להיות לא מטופלים
,אין ברירה למוח אלא להפריש עוד ועוד חומרים
כדי לכסות את הפצע ולמנוע מהזיהום להמית את הנפש.
כאשר ההזנחה נמשכת, המוגלה מתייבשת סביב פצע הנפש,
והופכת לרקמה צלקתית, מה שאנחנו מכנים בשם מחלת נפש.
הטיפול משול לניתוח, לאחיזה בסכין מנתחים-
לפתוח את פצעי הנפש ולנקות אותם כדי שיוכלו להחלים.
לא כל הפצעים מחלימים סופית. אבל העניין הוא כזה,
שטיפול נפשי משול להליך כירורגי מכאיב.
אני נמצאת בהתלבטות
כי אני בת 39, פצעי הנפש שלי מכוסים בהרבה שכבות קשות של צלקות,

לחתוך בסכין את הצלקות זה כואב נורא.

ומצד שני, תמיד יש סכנה שהפצעים האלה עדיין פעילים
, עדיין מפרישים מוגלה, שעלולה להתפרץ ולהציף אותי.
אז האם אפשר לשים פלסטר על פצעי הנפש?
התרופות הן הפלסטרים האלה.
הן מקלות על הכאב ומעכבות התפרצות דלקתית
, אבל הן לא מרפאות את פצעי הנפש. ואני בהתלבטות אמיתית,
אם להמשיך את הטיפול בטראומה ואת החיתוך בסכין של פצעי הנפש שלי.

אוריינות מתמטית

סיפור לשבת ששמעתי מ
קארין בוטבול ביבליותרפיה:

אישה אחת יקרה המתינה זמן רב לקצבת הנכות המיוחלת.
המתינה, המתינה, וכמעט שגוועה ברעב.
עכשיו- כאשר מגיע סוף סוף הכסף מביטוח לאומי,
הוא תמיד מגיע רטרואקטיבית- התשלום מרגע הגשת הבקשה לקצבה.
לא מרגע אישור הזכאות לקצבה.

וכך יצא, שבמהלך חודשי ההמתנה הארוכים הצטברה והצטברה הקצבה,

תפחה עד שהגיע לסכום “מכובד” של עשרות אלפי שקלים.
אף אחד לא מתעשר מסכום כזה,

אבל עם כמה עשרות אלפי שקלים ביד, וקצבה קבועה,

אדם יכול לשכור דירה קטנה עם שותפים, לרהט אותה, ועוד נשאר כסף לאוכל.

אפשר,

עם כמה עשרות אלפי שקלים לעמוד על הרגליים

מי שהיה קודם ממש על הקרשים.

קאריני היקרה שליוותה את אותה אישה שמחה בשימחתה,

וביחד רקמו תוכניות, להתחיל לחפש דירה

ואולי אפילו לקנות כבר שטיח, או קומקום חשמלי.

למרבה הצער, מקצת החלומות והתוכניות התגשמו.

כסף נעלם כמו שהגיע, התאדה מהר מאוד לאפס.
איך אתם שואלים?
ובכן, האישה היקרה אומנם הייתה זכאית לקצבת נכות,

אבל פנו אליה בהצעה מאוד מפתה. הציעו לה “הכנסה פסיבית”

, כלומר- סכום כסף קבוע נוסף שיכנס לחשבון הבנק שלה

מדי חודש תמורת השקעה צנועה

של כמה עשרות אלפי שקלים,

אשר עתידים להכפיל את עצמם אקספוננציאלית.
אם היקרה הזאת

הייתה לומדת חשבון,

היא בוודאי הייתה יודעת,

שמודל עסקי כמו שמציעים לה –

הוא “פירמידה”, כלומר: נוכלות

. רווחים כמו שהציגו בפניה יש רק בחלומות.

ו”הכנסה פסיבית”

זה מושג מונפץ של נוכלים מהמרשתת.


האישה היקרה נשארה בלי כלום כמעט,

רק עם אותה קצבה זעומה מביטוח לאומי.

מוסר השכל:

לימודי מתמטיקה וחשבון לפחות ברמה בסיסית אמורים

למנוע טרגדיות כמו אלה שקרו לאישה היקרה הזאת.

לא לדעת חשבון ברמה בסיסית בעולם הקפיטיליסטי

זה להיות כיבשה ביער של זאבים.

חייבים לפחות לדעת את כללי המשחק הבסיסיים כדי לא ללכת כצאן לטבח.


הכנסה פסיבית 

היא הכנסה הנובעת מתזרים מזומנים המתקבל על בסיס קבוע,

הדורשת מינימום מאמץ על ידי בעליו (תאורטית השקעת מאמץ חד פעמי).

ניתן לסווג הכנסה לשלושה סוגים: הכנסה פעילה, הכנסה פסיבית והכנסות מתיק.

הכנסה פסיבית מגיעה רק משני מקורות: פעילות השכרה או “

פעילות מסחרית או עסקית בה אינך משתתף באופן מהותי”

. מוסדות פיננסיים וממשלתיים אחרים מכירים

הכנסה פסיבית בדרך כלל מלווה במס.בה גם כהכנסה המתקבלת מצמיחה בהון או ביחס לתכנון שלילי.

הקבוצה של שגב אפריאט
הקבוצה של שגב אפריאט בפייסבוק

 

הקבוצה הרשמית של העמוד “עוצרים את הנוכלות של הפירמידות”.

פסטיאולה

פסטיאולה: המשך של עלילת דם ורדיפת אולה

עלי יש מה להגיד. על כל בן אדם יש מה להגיד. תמיד יש מה להגיד על כל אחד.

אף אחד הוא לא חף מפשע, אבל אף אחד לא מגיע להיות להיות אשם בהיותו קורבן.

אני זרקתי אבנים כשהייתי באטרף

זרקתי אבנים על החצר של השכנים שלי,
שהשיפוץ המתמשך והלא חוקי שהם עשו
חירב את חיי.

אפילו נעצרתי על הרקע הזה-
סכסוך עם שכני.

קל היה לקחת את הסיפור הזה ולהוציא אותו מההקשר ולתאר
אותי בתור אלימה ואפילו מסוכנת.

הינה עובדות נוספות:

א. אני רגישה מאוד לרעש

. השיפוצים שהשכנים עשו התחילו כל יום בשבע בבוקר

והסתיימו בשעה שבע בערב, בקיר לידינו

. לא יכולתי לשבת רגע בשקט בבית בלי שהריצפה תרעד.

ב. השכנים האלה גם זרקו את כל האשפה של השיפוץ לחצר שלנו.

חלק מהאשפה אפילו הניחו לנו ממש מתחת לחלון.

ג. בעל הבית תמך בי והודה לי. למעשה-

הוא אפילו הצדיק את המעשה שעשיתי.

אחרי שעזבנו, הוא עבר להתגורר בדירה במקומינו,

והשכנים האלה המשיכו למרר את חייו,

וכל פעם היה נזכר איך הם שיגעו גם אותי, רק שאני הגבתי יותר בקיצוניות.

ד. אנשים מגיבים בקיצוניות במצבים של יחסים מורכבים

כמו יחסי שכנות ויחסים רומנטיים. אף אחד מאיתנו

ואף אחת לא צדיקה תמימה ולא אוהבת שדוחקים אותה לקצה.

ולפעמים, במצבי קיצון, יוצאים מאיתנו דברים לא נעימים בכלל.

ה. אולה קרבצ’נקו ושמעון שוקרון היו במערכת יחסים רומנטית

, אחרי שאולה יצאה מקשר אלים ומתמשך עם אדיר חבני.

מה לעשות שאנשים שמרביצים להם חלק גדול מהחיים,

האלימות הופכת להיות במידה מסויימת חלק מהם, חלק מאיתנו,

וקשה להעביר חיים שלמים בחושך בלי שהחושך הזה יהפוך להיות חלק מאיתנו.

ו. יש הפנמה של התנהגויות אלימות אחרי שאנחנו סובלים מהם כל החיים

. לפעמים אנחנו אפילו מפנימים חלקים מהאישיות של הפוגע ושל התוקף.

ז. אל תשפטו את אולה

 

 

, כדי שחס וחלילה לא תימצאו את עצמיכם כשאתם נשפטים לפי אותם סטנדרטים.

אולה בטוויטר
אולה בטוויטר

 התחדשות הרדיפה וציד המכשפות – תגובתה המלאה  של אולה לפסטיאולה

לכתבה על שמעון שוקרון- אצל אדווה דדון. לצערי הם חתכו את רוב התגובה בחוסר הגינות. אז הנה היא כאן.

Ola_kravechenco


confrontations with the occupation in separate areas of the West Bank

This Friday, 02/09/2022 marks another day of escalating tensions between Israel and the Palestinians in the occupied territories of the West Bank.

Here is some of what I managed to compile from the reports in Arabic on telegram. This post is to be updated.

Dozens of injuries during confrontations with the occupation in separate areas of the West Bank

clashes erupted between the Israeli army and armed Palestinian resistance forces at Jenin city as well as Bourkin village, in the early dawn of Friday 02/09/2022 according to a Quds news network report.

מהומות ג'נין

 

Another Palestinian city, Hebron Al Khalil

also sees escalating tensions and unrest

between the Palestinians and the Israeli army,

and other locations across the west Bank:

Al- Aida refugee camp (Bethlehem district), Beit Dajan village

(Nablus district), and Biddu village.

bidu
bidu village, 02/09/2022 via Al Makedasy media

hebron al khalil

Residents of Dahaiesha refugee camp,

in Hebron Al- Khalil district held a march ןin order to support and commemorate

Fadi Mouhamad Ghattas,

the perpetrator of a stabbing attack on an Israeli soldier earlier today.

 

אל אעידה

 

Dahaiesha refugee camp

nidal abu natshehSettlers attack the Jerusalemite

Nidal Al-Natsheh from Silwan town while he is on Street No. 1 in Jerusalem

The Israeli army raided

the Shakirat neighborhood at Jabal Mouqabar village, Jerusalem Quds

Al Makdesy media reported.

soccer club

Jabal Muqabar village soccer players paid a photo tribute to the hunger-striking prisoner incarcerated under an administrative detention order Khalil Awawdeh.

Beit Ijza, Al-  Quds district- another location of confrontations between the Israeli army and the local Palestinian youth.

Mohamed Hadiah of Silwan village, East Jerusalem Al Quds was forced to demolish his own residency under the order of the Israeli authorities.mouhamad hadia home in silwan village.

Ziad Darwish of Issawia village was forced to do the same, according to Al Makedasy media report.

Mohamed Hadia home SIlwan


Palestinians, right-wing Israelis

clash again at Samuel’s Tomb

Police ordered right-wing Israeli activists not to

hold a protest within Samuel’s Tomb compound

or carry the flag of the Otzma Yehudit Party.

אישפוז ועיצוב התנהגות

קשה לי להיות לבד בבית ושאין מי שיכין לי קפה.
אני מאוד רוצה שיטפלו בי.
שיבשלו, ינקו, יעשו קניות בשבילי.
אני רוצה להיות ילדה קטנה.
לרצות להתיילד, לעבור רגרסיה, לרצות להיות מטופל ומוחזק זה רצון לגיטימי.
בדרך כלל כשיש מחלה, האדם נחלש,
וההיחלשות הזאת יכולה לבוא לידי ביטוי בהתנהגות ילדותית וחסרת ישע.
בתי החולים הפסיכיאטריים :
בחלום ובפנטזיה שלי
אלה מקומות שבהם מבוגרים יכולים ללכת אליהם ולהתנהג כמו ילדים קטנים,
לדרוש ולצפות, שיטפלו בהם.
במציאות, בתי החולים הפסיכיאטריים האלה מספקים את הצורך
הזה רק עבור חלק מהאנשים, באופן נקודתי ומוגבל.
דבר נוסף שעושים בתי חולים פסיכיאטריים-
לתת טיפול רפואי למי שזקוק לו באופן אקוטי
. כאשר המצוקה של האדם נגרמת על ידי חוסר איזון תרופתי,
האישפוז יכול לעזור לחזור לאיזון, במצבים מאוד קיצוניים, שהם למעשה
, בחלק מהמקרים- גם מצבים גופניים לכל דבר.

יותר מדי סלטים קורעים את הפיתה הטיפולית.

הטענה היא- שלא נכון ולא צריך לאפשר לאנשים מבוגרים להיות ילדים קטנים
רק כי לא מתחשק להם להתמודד עם החיים. ואי אפשר לעצור ולנוח לפי הצורך.
בית החולים יכול לסייע רפואית במצב שבו המצוקה הנפשית נגרמת על ידי חוסר איזון כימי במוח
, שזה לא כל מצב פסיכיאטרי , אלא למעשה- לעניות דעתי, מיעוט שלהם.

טיפול נפשי מעמיק ניתן היום בקהילה, וכך יוצא, שאדם בקריסה,
שכלו כוחותיו בגלל מצוקות חיים, בעיות חיים, חוסר מזל ללכת,
יש לו מעט מאוד מענה טיפולי, אם בכלל.
אפילו אם המצוקה היא אקוטית ברמה של אובדנות וחוסר תפקוד חס וחלילה.
אני חושבת – שצריך להיות מציאותיים. בתור התחלה –
חייבים לדרוש שמי שנמצא בבית החולים
לצורך קבלת טיפול רפואי יקבל אותו בצורה מכבדת ובלי כפייה .
אחר כך אפשר לחלום על מערכת בריאות הנפש שתהיה אחרת, קהילתית יותר
, כזו עם הפנים לציבור הרחב,
כזו שבה גם אנשים שפשוט תשושים מהתמודדויות
של ה”חיים עצמם” יהיה להם מקום ומענה.

עיצוב –

(בעקבות הכתבה בפוליטקלי קוראת-
יחסים טיפוליים הם יחסי היררככיים.
אלה יחסים שיש בהם יחסי כוחות.
לאו דווקא כפייה וניצול בהכרח,
אבל אלה לא יחסים שיוויוניים.
אחרי חמש שנים
שאני מטופלת אצל אותו פסיכיאטר-
אני לא אותו בנאדם.
זה לא התרופות שהוא רשם לי ששינו לי את המוח.
זאת האינטראקציה הטיפולית.
הוא הרי פוגש אותי ברגעי השפל של החיים,
במקומות הכי פגיעים וכואבים שלי.
הוא מלווה אותי בכל המשברים.
אז באופן טבעי- הוא משפיע עלי.
זאת לא השפעה שלילית , ממש לא.
אפשר לקרוא לזה הכוונה,
או הדרכה, או הנחייה לדרך מסוימת.
דרך של רוחניות.
הפסיכיאטר שלי הוא אדם מאמין, וגם היפי
האמונה שלו היא שעיסוק ברוחניות חיובית
בריא לנפש ואפילו יכול לייתר את הצורך בתרופות.
ובעיקר – הוא השפיע עלי לשנות את הגישה ואת ההסתכלות לחיים.
המנטרה הראשונה- “זה שאני פסימית לא אומר שאני צודקת”.
המנטרה השנייה- “הכל לטובה”.
אני מודה ומברכת על ההשפעה של הפסיכיאטר על חיי,
מצד שני אני חושבת, כמה מורכב וטעון המפגש הזה.
שבו למישהו יש כוח לכונן אותך כסובייקט, שאתה כמו חומר ביד של היוצר.
מלכתחילה אולי היה עדיף שנמצא את עצמינו תמיד
אך ורק במערכות יחסים שיוויונית, אבל המציאות היא לא שיוויונית וכך גם היחסים הבינאישיים שלנו.
עצתי הידידותית מלב אוהב: שימו לב , בידי מי אנחנו מפקידים את הכוח העצום הזה עלינו.

שירות לא אנוכי

שירות-

ביוגה של שיבננדה,
אותה למדתי ותרגלתי המפתח לאושר הוא לחיות את החיים בשירות לא- אנוכי למען הזולת.
האגו עומד ביננו לבין האושר וגורם לנו להאמין באשליות מזיקות ובשקרים שהם נעימים ונוחים
. על מנת להגיע לאמת על הטבע האלוהי של עצמינו,
אנחנו נדרשים להתפכח ולהפסיק להאמין באשליות של גדולה עצמית.
לשם כך- אנחנו נותנים שירות.
אפילו אם מדובר בלנקות אסלה עבור קשיש, המטרה היא לכוון את הלב למען הזולת,
וכך להתקרב לטבע האלוהי שמאחד את כולנו, לראות מעבר לפירוד,
לפיצול ולניתוק של העולם, אחדות גמורה ומוחלטת עם הטבע האלוהי,
השרוי במצב של נועם תמידי (סאט צ’יט אנאנדה).
היוגה של שיבננדה שייכת למסורת ההינדואיסטית ,
גם במסורת של הבודהיזם הטיבטי- יש את הבודהיצי’טה,
הלב הער והאציל אשר מזדהה עם הסבל של הזולת ופועל להקל על עליו.
ולכן, מבחינת התורות הרוחניות שגדלתי עליהן,כל שירות למען הזולת,
גם הפשוט ביותר הוא סוג של קיצור דרך להארה רוחנית,
כאשר הוא נעשה בכוונה לא אנוכית.
ההישגים הרוחניים שאנו משיגים בחיים האלה גם צריכים להיות חשובים לנו.
לא רק הישגים חומריים וחיצוניים.
להתגבר על שקרים ואשליות מזיקות של האגו זה הרבה מאוד.
ולכן, מנקה של משרדים ובתי חולים יכול להיות אדם הרבה יותר מואר
ממי שמכתיר את עצמו בכתרים של “מרפא” “מטפל” “צינור ריפוי”, “מואר” ומה לא.
המנקה חופשי ומשוחרר משיעבוד לשקרי האגו,
לעומתו, המרפא והמטפל המואר, העולם כולו לא מספיק להכיל את האגו שלו

מסיפורי חנות הנוחות

ירדתי לתחנת הדלק כי בצוק העיתים, חנות הנוחות של תחנת הדלק
היא בית מרקחת לתרופות ללא מרשם למי שלא יכול לכתת את רגליו לבית המרקחת,
שכמקובל בירושלים, שוכן בפיסגה של הר די גבוה ומרוחק.
התור שהשתרך בחנות הנוחות הזכיר לי שזו השעה שחנות הנוחות היא למעשה
בית הקפה השכונתי. כמו שיש שעות בקופת חולים שהאחיות רק לוקחות בדיקות דם.
התור לקפה הזכיר לי קצת תורים ללחם ברוסיה הסובייטית,
ולכן החלטתי לוותר.ובכל זאת עמדתי כמה דקות והתענגתי על המפגש ההיברידי בין התרבויות.
לא- לא דו-קיום ערבי יהודי…
אלא מפגש בין תרבות השירות הקולוניאליסטית, מורשת המנדט הבריטי ותרבות הקפה הלבנטינית.
מצד אחד, הקולוניאליזם מלמד את היליד וכופה עליו להיות תכליתי, יעיל, מדויק, נמרץ,
שלא לומר עניו ומאיר-פנים ושמח בחלקו.
מצד שני, שתיית קפה במזרח התיכון לא נחשבת למותרות.
כאן מבינים שקפה זה דלק, זה משקה אלים,
ויחד עם זה תענוג שאפילו הפועל הכי עני יכול להרשות לעצמו.
הקפה הוא היין של האנשים העובדים וזה הקפה של יום ראשון.
לכן – אף עובד כאן לא מתהמה.
כמיטב המסורת האיטלקית, חולטים את הקפה ומגישים תוך שלושים שניות
ושותים אותו בשלוק, בעמידה.
רצף הפעולות של הכנת הקפה הוא כמו סימפוניה
שאינה נקטעת אלא מסומנת על ידי חלוקה לחלב וסויה.
אף אחד לא מעז להתפלצן, לתפוס עליך תחת או להחמיץ עליך פנים כמו בתל אביב.
אף אחד לא מעלה על דעתו שאתה תחכה רבע שעה עד שיוציאו לך קפה.
ובמחשבה הזאת- נדמה לי שקולוניאליזם הוא לאו דווקא דבר רע,
במיוחד כשהוא מעצב את תרבות השירות ביאושליים, שאין הרבה דברים טובים לומר עליה.

שירות לא אנוכי למען הזולת

כתבתי בפוסטים הקודמים על
” שירות לא אנוכי למען הזולת”.
שירות כזה לא תמיד עוטף את עצמ
ו במלל נאור
ומואר בשפת האור והאהבה.
ה”שירות הלא-אנוכי”
למען הזולת לפעמים זה להיות מורה,
עובדת סוציאלית,
מטפלת סיעודית בקשישים וכן הלאה.
התגמול הכספי בעבודות האלה נמוך מאוד,
אבל התגמול הרוחני מאוד גבוה.
זה קיצור דרך להארה רוחנית,
או למשבר נוראי.
פגשתי לא מעטים מהמטפלים הסיעודיים בקשישים
ודברתי עם חלק מהם.
יש מטפלים שמגיעים מארצות כמו נפאל, או סרי לנקה,
והם בודהיסטים- הטיפול בקשישים נעשה מתוך המסורת
והתורה הרוחנית הזאת.
הטיפול הסיעודי בקשישים
הוא עבודה רוחנית
כי הוא מה שמפריד אותנו ממלכת החי,
זו העשייה הראשונה של התרבות האנושית.
אילו עבודות אלה היו עבודות בשכר גבוה,
יש חשש לכך שהעוסקים בהם לכאורה –
היו עלולים ליפול לאנוכיות ורדיפת בצע.
השאלה- מהו שכר גבוה?
מן הסתם העוסקים ב”מלאכות הקודש”
(או בעבודות של יצירת התרבות של האנושיות)
לא צריכים להיות עשירים מופלגים ,
עשירים כקורח.
אבל רוחניות אין פירושה “סגפנות” או “התנזרות”.
להיפך- מחסור ועוני פוגעים ברוחניות של האדם
וביכולת שלנו להתחזק כדי לתת שירות לא אנוכי לזולת.
אסור להעניש מצד שני על רוחניות במניעת תגמולים חומריים.
אני חושבת שזה משחק מתמיד למצוא את האיזונים הנכונים,
בין חומריות לרוחניות, אבל כאשר אני הולכת לחפש רוחניות
אני לא מחפשת אותה באשרמים , פסטיבלים, מקדשים והיכלות
אלא בעבודה היומיומית שעושים החברים הצנועים והענווים שלי
אום- בודהיסטי

בחירה בביטחון

נ וטו
ראיתי את זה אצל ריקי כהן בנלולו,
אבל אני חושבת שזה היה וויראלי, לזמן קצר.
תמונת המנעולים על התמיסה לתינוקות עשתה הרבה רעש.
כי מסתבר, שהתמיסה היקרה להזנת תינוקות היא המוצר
שהכי נגנב בסופר , אפילו אולי יותר מאלכוהול יקר.
למה גונבים תמ”ל?
האם זה כדי להאכיל תינוקות רעבים,
או כי זה מוצר שתמיד יש לו ביקוש,
והמחיר יקר ביחס למשקל הנמוך יחסית של המוצר?
לשים מנעול על תמ”ל זה כמו לשים דוקרנים על ספסל ציבורי
כדי שקבצנים לא ישנו שם.
סיפרתי לאמא שלי, והיא אמרה, מצויין!
אז אני אקנה ואשלם מראש על שתי חבילות תמ”ל בקנייה הבאה בסופר
ואשאיר בקופה הראשית,
מי שצריך – שיקח. ובעצם, צריך לשים קופת צדקה
ושכל מי שקונה ישאיר עשרה שקלים או
עשרים שקלים לטובת מי שחסר לו וצריך להשלים.
רציתי לומר לאמא שלי- כך לא פותרים בעיות חברתיות,
על ידי הצבה של רף התנהגות גבוה וציפיה שאנשים יתיישרו לפיו.
ואולי כן, אני לא יודעת.
אמא שלי די מבוגרת ומאחוריה עשורים של אקטיביזם קהילתי.
אולי היא יודעת משהו שאני לא יודעת.
אולי באמת כך פותרים בעיות חברתיות, על ידי צדקה ואלטרואיזם.
ואני חושבת , שכמו שמדברים על
“כשל שוק” צריך לדבר גם על “כשל חברה”.
מצב שבו יש מנעולים על תמיסות לתינוקות, זה כשל חברתי.
לא משנה כמה ינסו לפצות עליו, תמיסה לתינוקות זה מצרך יסוד.
כל יד אמורה להיות משגת אותו, כמו מלח, סוכר וקמח.
תמ”ל קשור בזכות אדם הכי בסיסית, הזכות לחיים של תינוקות שזה עתה נולדו.
אם אנחנו לא מצליחים להבטיח את הזכות הזאת , כשלנו כחברה.
ונדבנות של יחידים לדעתי לא יכולה לפצות על כך לגמרי, רק למזער את הנזק.

תהליכים

ב2018 עברתי משבר מאוד קשה , סביב הגירושין שלי.
חלק מהזמן לא דיברתי בהגיון אפילו. טראמפ היה אז בשילטון
. מאז חלפו ארבע שנים.
הדברים האישיים שלי פחות או יותר הסתדרו בצורה כזאת או אחרת,
אבל הדברים שפחדתי מהם מבחינה פוליטית
, הם דווקא קרו, ודי כמו שחשבתי שהם יקרו.

#תהליכים

קוראים לזה. אני אופטימית ברמה האישית , לגבי עצמי, אבל פוליטית, בכלל לא.

בראש, צפות לי שיחות שהיו לי עם מיכל חי.

בעיצומו של המשבר, שאלתי את מיכל האם אני מדברת בהיגיון.
היא אמרה שיש הגיון מסויים בדברי, הגיון על סטריאואידים,
בחזקת שמיני עצרת. עשיתי כל מיני קפיצות במחשבה.
אז, הייתי מיואשת כי השנה הייתה 2018 והטראמפיזם השתולל בעולם.
לי זה היה נראה כמו ניצחון הברבריות על המילה הכתובה.
טראמפ יצא למלחמה נגד האמת עצמה.
על המוסדות האפיסטמיים שמכוננים את תפיסת המציאות.
היה נדמה שהטראמפיזם יחריב את העולם,
כי בעולם הטראמפיסטי עובדות הן לא חשובות ואפילו מגונות.
והיה נדמה שמכחישים את שואת האקלים הממשמשת ובאה,
וכופרים במדע עצמו. ותיכף העולם כולו יחשיך בחשכת הבערות.
הייתי מאוד מדוכאת ב2018.
#תהליכים – כך קראו לזה.
היה נדמה שהטראמפיזם לא יעצור ולא יבחל בשום אמצעי.
אבל ב2020 טראמפ הובס בבחירות, והעולם כולו נשם לרווחה.
תרחיש הבלהות של רכבת אקספרס, אוטוסטראדה מהירה
אל עבר ההכחדה והבלהות- הוא לא התממש.
נדמה שהרווחנו עוד זמן,
אבל זה זמן שאול,
והטראמפיזם, הרוח שחותרת להשמדת המוסדות האפיסטיים
עדיין מהלכת בעולם,
ומולו אנחנו יכולים להעמיד רק חומה אנושית
בצורה של בדיקת עובדות, כי בדיקת עובדות
היא מעשה של אנושיות, ולא רק זה,
בלי העובדות אנחנו לא יכולים לדמיין לנו
מציאות אחת שכולנו יכולים לדור ולחיות בה.
העולם שמבקשים ליצור “הטראמפיסטים”
הוא עולם שאין בו אמת.
עולם כאוטי וניהליסטי שדן את עצמו לחורבן.
טראמפ עצמו הובס בבחירות, ובבחירות האלה,
אנחנו חייבים להביס גם את שרידי הטראמפיזם

יאוש פוליטי

יאוש פוליטי.
כתבתי מקודם, על הסיוטים של 2018.
ועכשיו, אני כבר כמה חודשים לא יוצאת מהבית,
כי לא מרגיש לי בטוח בכלל
להסתובב בחברה שבה איתמר בן גביר מקבל 8 מנדטים.
זה אומר שכמעט בכל יציאה מהבית אני איתקל במצביעי בן גביר
ואני לא מרגישה שאני והם יכולים לגור באותו עולם.
המצב הנפשי שלי:
אני מחשבת כמה פלסטינים אני יכולה להחביא בבית.
אני יודעת שאחד יכול להתחבא אצלי בוודאות לפחות שנה,
אבל מי יודע לאן הדברים יגיעו, ואי אפשר להתפנק כשזה מגיע להצלת חיים.
בשעת הצורך,
אני יכולה גם לישון ולגור במקלחת
ולפנות יותר מקום לפליטים פלסטינים שמתחבאים מהטרנספר.
אוכל? מסתבר שאפשר לאכול הרבה פחות , ואפשר גם להסתפק בפחמימות ולוותר על ירקות טריים.
השאלה- איך אפשר יהיה להזמין שקים של אורז ותפוחי אדמה בלי שהשכנים שלי יחשדו ?
זה הרי לא ייראה הגיוני שאישה צנומה כמוני תחסל קילוגרמים של אספקה.
לכן אני חושבת שכדאי להתחיל לאגור מזון ולפנות את הבוידעמים.
אם יש לכם חדר אשפה או יותר טוב, יחידת אחסון,
יאללה, תתחילו לרוקן. Brace yourselves, בן גביר והטרנספר אר קאמינג.

עוד על מיניות מקודשת

עוד על המיניות המקודשת

בגלל שאני מרבה לכתוב על נושא הטיפול הנפשי הפרוץ,
אני מקבלת גם הרבה פירסומים ממומנים בנושא.
עכשיו מי כמוני יודע שלהוציא תואר באוניברסיטה זאת עבודת פרך.
זה לקח לי חמש עשרה שנים. זה היה מתיש,
אבל בזכות הלימודים נחלצתי מחיי
שיעבוד לעבודות פיזיות בשכר מינימום.
להוציא תואר אקדמי זה מתיש,
וגם לא להוציא תואר ולעבוד במלאכת כפיים, זה מפרך.
מה עושים אנשים שלא רוצים לעבוד, אבל גם לא מוכנים ללמוד?
הם מרפאים. או מטפלים. או מאמנים.
זה לא דורש הרבה השקעה,
בסך הכל כמה סדנאות חוויתיות
במכללת שקרכלשהו בפרדס-חנה כרכור,
ותודות לאפקט דאונינג -קרוגר הטפילים הרוחניים האלה
יודעים את התיאוריה הסודית והמקודשת של הכל.
בטלה זה דבר חשוב וגדול נורא,
בטלה זה דבר קדוש במושגים שלי.
אני חיה כדי להתבטל בנוחות .
או לפחות לא לעבוד בדברים שאני שונאת.
העניין הוא כזה:
הבטלה שלי עצמי מקודשת בעיני,
הבטלה של אחרים היא בזויה בעיני.
אני לא רואה תרחיש שבו אוציא ולו שקל אחד מכספי
כדי לממן בטלה מקודשת של מישהו אחר,
גם אם הוא תראפיסט בסדר קוסמי.
ואני רואה בזה טפילות
כי האנשים האלה לא מייצרים שום ערך בעולם אלא
רק פולטים ומנצנצים אנרגיה מקודשת וקוסמית
שפועמת במרחבים שאותם הם “מחזיקים” וב”קליניקות” שלהם.
והם מוצצים כסף
שאנשים אחרים הזיעו בשבילו ביושר ועבדו בעבודות אמיתיות
וזה מה שמפריע לי- כי מי שרוצה לנצנץ,
לפעום ולהקרין את אנרגיית דאונינג קרוגר
לפחות שישא באחריות ובתוצאות ולא יצפה שיממנו אותו.
תתבטלו על חשבון עצמיכם
נ.ב:
אם האיש הזה הוא האפשרות היחידה שיש לי להירפא מינית,
אני מעדיפה להתאבד ברכיבה אורגזמטית על קקטוס רדיו אקטיבי.
נ.ב1
אולי אני ממש פריבילגית מבחינה אירוטית,
 לא ברור לי למה צריך לרפא את המיניות,
מיניות זה לא דבר חולה או חולני אלא אחד החלקים הבריאים והטובים
של עצמינו ושל החיים בכלל.

סדנת מיניות מקודשת
סדנת מיניות מקודשת

מיניות מקודשת-

מי שיודע דבר וחצי דבר על מיניות,ועל אהבה
יודע שבאהבה יש גם קינאה. באהבה יש גם בלעדיות.
הפולמוס סביב המיניות המקודשת הוא פולמוס אמוני.
המיניות המקודשת
לא קיימת אך ורק בטנטנרה,
אלא גם במסורות רוחניות ומיסטיות אחרות, למשל,היהדות.
גם ביהדות וגם באסלאם קיים מושג הייחוד/ תאווחיד.
אוהבים אל אחד ויחיד, ולא אלילים רבים ולא מצרפים “שותפים” לאהבה הזאת.
על המשקל הזה, החיבור בין הבעל לאישתו נקרא “מעשה היחוד” והמסורת הקבלית מייחסת לעולם כולו מהות מינית, איחוד של ספרת תפארת הגברית עם ספירת השכינה הנשית.
הקדושה ביהדות ובאסלאם נמצאת אך ורק ב”מעשה הייחוד”
בין בעל לאישתו, מעשה המסמל למעשה את האחדות האלוהית בעולם.
העולם נעשה שלם יותר כאשר הבעל והאישה נעשים אחד
(הכוונה למהות נשית ומהות גברית , לאו דווקא לגוף גשמי שהוא זכרי או נקבי).
איש באמונתו יחייה- וצדיק באמונתו יחייה טוב.
חלק מהכיתות של מיניות מקודשת וחלק מהמנחים טוענים שהתפתחות רוחנית מתאפשרת רק כאשר ה”חניך” מקיים יחסי מין עם מספר רב של אנשים ככל האפשר.
מידת האמת מחייבת לומר, שמיניות מקודשת היא יער שאין לו סוף, וטנטרה היא רק פרדס אחד של סוד מבין אינספור בוסתנים.

עימותים בכפר רוג’יב ועוד מדיווחי היום

רוג'יב
צילום מסך רשת החדשות קודס ניוס נטוורק עימותים בכפר רוג’יב

דיווח : חילופי אש חיה במהלך פשיטת הצבא על בית בכפר רוג’יב, נפת שכם

רוג’ייב (כפר)
روجيب

Har Gerizim 044.JPG
טריטוריה הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
נפה שכם
גובה 525 מטרים
אוכלוסייה
‑ בכפר 5,099[1] (2016)
קואורדינטות 32°11′27″N 35°17′34″E
אזור זמן UTC +2

רוג’ייב

(נכתב גם כרוג’יב בערבית: روجيب),

הוא כפר פלסטיני השוכן דרומית מזרחית לשכם ושייך לנפת שכם ברשות הפלסטינית.

רוג’ייב שוכנת כקילומטר מצפון להתיישבות איתמר.

לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית הכפר מנתה 5,099 תושבים בשנת 2016[1]

تغطية صحفية: “جيش الاحتلال يعلن اعتقال ١٢ فلسطينيًا من مناطق مختلفة من الضفة الغربية الليلة الماضية وصباح اليوم”

סיקור עיתונאי: “צבא הכיבוש הודיע אמש והבוקר על מעצרם של 12 פלסטינים מאזורים שונים בגדה המערבית”

הצבא עצר את הצעיר בהא אבו טיא לאחר פשיטה על ביתו בכפר סילואן, מזרח ירושלים

Press coverage: “The occupation army announces

the arrest of 12 Palestinians from different areas

of the West Bank last night and this morning”

חליל עוואודה שובת רעב, בסכנת חיים

 

ייערך דיון בבית המשפט של הכיבוש

בעניינו של ח’ליל עוואודה,

שובת הרעב, שנמצא בסכנת חיים מיידית

‏מחר 30.08.2022 בשעה 10:00 בבוקר

כותבת פרופסור ענת מטר בפייסבוק, 29.08.2022

מחר בעשר בבוקר יידרשו שוב שופטי בג”צ להכריע
 
אם ח’ליל עוואוודה יחיה או ימות.
 
בניגוד לתמונה הנעימה כאן,
יוצגו בפניהם כמה תמונות המייצגות את המוזלמן
 
ששוכב עכשיו בבית החולים אסף הרופא,
מחכה להכרעתם לשחררו סוף סוף. מה יכריע?
שוב הארגון המתועב ולחשיו? או רשרוש אנושי בסיסי וסמוי?
 
חליל עוואודה
חליל עוואודה עציר פוליטי פלסטיני שובת רעב, מתוך הפייסבוק של פרופסור ענת מטר
Khalil Awawdeh hunger striking Palestinian political prisoner

  ‎#الحرية_لخليل_عواودة ‎

חייו של האסיר הפלסטיני חליל עוואודה בסכנה מיידית .

דיווח סוכנות הידיעות הפלסטינית ריסאלה בטוויטר (29.08.2022) וגם סוכנות

al Jazeera

Arab 48 a support vigil in front of the hospital Khalil Awawdeh is committed at, 28.08.2022

אתמול, ה28. 08.2022 התקיימה משמרת תמיכה באסיר חליל עוואודה מול בית החולים בו הוא מאושפז.

דווח באתר

Arab 48

FalahSaab Shereen Falah Saab on Twitter 28.08.2022

Shereen Falah Salah reports on Twitter

that Israeli authorities arrest more and more Palestinians

and hold them incarcerated

under the administrative detention pretext.

It is argued that Israel has a

a light hand on the trigger

when it comes to incarcerated Palestinians

#WarCrimes ‎#StopAdministrativeDetention
Risala news agency writes about Khalil Awawdeh on Twitter

 העיתונאי פאדי אמון פרסם בחשבון הטוויטר שלו תמונות קשות של חליל עוואודה ממיטת האשפוז בבית החולים לאחר שביתת הרע

ח’ליל עוואודה לאחר 169 של שביתת רעב במחאה על מעצרו המנהלי

 
חליל עוואודה ביום 169 של שביתת רעב
Khalil awawdeh day 169 of hunger strike
Fadi Amoun on Twitter :Khalil Awawdeh on the 169 day of his hunger strike, in protest of his prolonged administrative detention 

העיתונאית שירין פארן סאלח:

“מספר העצירים זינק בחודשים האחרונים,

ועורכי דין המייצגים אותם טוענים שהיד על הדק המעצר המינהלי הופכת קלה יותר ויותר.”