על העלבון

מצד אחד

– להודות בפיחסבוק שלא הוזמנתי לטוויט אפ,
ואני מבואסת ומקנאה, פוגע בכבוד שאין לי.
מצד שני- אני חושבת,
בתור מישהי שמאוד מאמינה במדע,
שתחושת עלבון
מכך שלא הוזמנתי לאירוע מסויים,
זה סוג של ברכה או מתנה.

כי הכאב הנפשי שמתעורר
מעורר לשאול שאלות-

את מי כן מזמינים ואת מי מדירים?
מהם כללי המשחק?
מה צריך כדי “לעבור”, ו”להתקבל”.

שווה להקדיש לכך תשומת לב.

נכון, הפסיכולוגיה מספקת לנו הסברים חלקיים
איזה תכונות אופי נדרשות כדי להיות

“מקובל”.

נכון- יש סגנונות התקשרות שונים לאנשים שונים
כמובן שזה משפיע אחר כך גם על היחסים שלנו
עם קבוצת השווים- אבל לא רק
על “אבאלה ואמאלה” סובב עולמו של האדם.

בדרך כלל מקובל לחשוב
שהזמנות לאירועים חברתיים יוקרתיים

נשלחות לאנשים ה”מתאימים”,
מבחינת התנהגות , אנשים שנעים להיות בחברתם,
אנשים עם כאריזמה.

כסוציולוגית בהתהוות (אני מקווה)
אני חושבת שלהזמנה או הדרה יש קשר גם לסטטוס ומעמד,
ואנשים נוטים להתחבר ולהזדהות עם מי שדומה להם.
בעיני זאת עובדה חברתית שאין טעם להתווכח עליה,
כמו שלא מתווכחים אם השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב.

בדרך כלל, אנשים מסטטוס ומעמד גבוה יחסית
ישאפו להתחבר עם אנשים מסטטוס ומעמד גבוה עוד יותר,
ויתאמצו בשביל זה-
אפילו למשל,
יתחילו לשחק גולף כדי להתחכך עם ה”אנשים הנכונים” בקאונטרי קלאב.

בו בזמן, הם ישאפו להתבדל ולהתרחק ולהתנכר
למי שנמצא במעמד נמוך יותר מהם,
משום שאנשים מהסוג ה”לא נכון” פוגעים ביוקרה החברתית שלך,
כאשר אתה נראה בחברתם.

קפיטליזם גורם להסחרה של יחסים בינאישיים,
ולכן אני לא לוקחת ללב יותר מדי,
זה שאני לא ב”חבורה” של Twitteratis= טוויטראטיז.
כלומר- מצד אחד, זה לא נעים לא לשבת בקפיטריה עם המקובלים,
מצד שני –

זה מאפשר לי נקודת תצפית נוחה על המקובלים, מה שהם עושים ואיך שהם מתנהגים.

והאמת – לפעמים אני מרגישה שזה לא באמת מה שאני רוצה,

או שאין לי את הכוחות להשקיע מאמץ בלהפוך להיות “משפיענית רשת”

. והשיח של משפיעני רשת, פחות מדבר אלי.
והאמת מספר 2- אי אפשר לאחוז בחבל בשני קצותיו.

אני יכולה לכתוב את עצמי לדעת בפיחסבוק,

אבל אני צריכה בשביל זה שקט, והכלה

. ואני יכולה להיות מוחצנת כאן, כל עוד בחיים האמיתיים

אני הכי מופנמת שיש ולא נפגשת ולא יוצאת חודשים על חודשים.

להיות משפיען רשת

אני חושבת הרבה על התכונות,

מה נדרש כדי להיות

“משפיען רשת”.
מי מתאים לזה, ומי לא מתאים לזה.

נדמה לי שאנשים לא הופכים ל”משפיענים” במטה קסם,

אלא עובדים קשה כדי לייצר תכנים “וויראליים”

ואולי אפילו “משפיעים” על עצמם,

להציג את עצמם תוך הבלטה של תכונות שהאינטרנט אוהב.

נראה לי גם שצריך השקעה גם בעריכת התכנים,

סינון שלהם

, וצריך להתעסק הרבה במה חושבים עלי אנשים זרים במרשתת.

ובמושגים שלי, להתעסק

” במה חושבים עלי”

זה עיסוק תפל ומסרס, המוח שלי מתקומם כנגד זה.

במילים אחרות,

אני חושבת שכדי להיות משפיען רשת,

נדרשת איזשהי יכולת לשווק את ה”עצמי”

כך שמצד אחד יראה אותנטי,

ומצד שני, ירגיש כמו הבן או הבת של השכן,

משהו שמדבר אל הרבה אנשים, שאפשר להזדהות ולהתחבר אליו.

לצערי אין לי כלי מחקר לחקור את סצינת טוויטר בישראל,

וגם אם היו, לא בטוחה שזה הנושא הראשון שהייתי בוחרת לתיזה.

ובכל מקרה, לכל החפירה הזאת הגעתי דווקא בזכות העלבון.

עמותת “כולן” והטיול השנתי לקפריסין

כתבתי את הפוסט הזה ב25.04.2020. פייסבוק הקפיץ לי את זה בזיכרונות של היום

עמותת “כולן”- לא בשמי. לא עוד.

שידור התחקיר באורלי וגיא על התקיפה הקבוצתית באיה נאפה הוא לא ניצחון שצריך לחגוג אותו.

החלמה של הצעירה הבריטית שהותקפה הוא משהו לחגוג, ולצערי נראה שהדרך לשם עוד רחוקה.

חגיגות יחסי הציבור של “פעילות פמיניסטיות” מטעם עצמן מגעילות אותי.

כמה פריבילגי ומנותק אפשר להיות?

תמיכה בנפגעת אחרת זה מעשה של אנושיות בסיסית,

של להיות בן אדם גם אם כולם מסביב זבלים. זה אקט שצריך להיות מובן מאליו.

חשיפה תקשורתית אינה שקולה לניצחון בבית משפט,

ולייקים במדיה חברתית לא ירפאו נפש שתצולק לצערי לעד, בצורה כזאת או אחרת.

פריביליגיה וניתוק

הנרקיסיזם הלבן שלכן מגעיל אותי.

בזמן שאתן חוגגות, מאות ואלפי שורדות אחרות מפונות בהמוניהן ממחלקות האישפוז הפסיכיאטריות הייעודיות. בזמן שאתן חוגגות, מאות ואלפים מאבדות את כושר העבודה ונאלצות לעבור תהליכים משפילים שרומסים כל כבוד ופרטיות שנשאר להן כדי לזכות בקיצבת רעב של נכות מביטוח לאומי.

מאות ואלפים מוצפות בטראומות מהעבר עקב ניתוק משיגרת החיים ומעוגנים שמספקים אוויר לנשימה.

חידלו נא לדבר בשמינו. לפחות-לא בשמי. אני שתקתי מספיק ודי. לא עוד. לא בשמי. אין לי חלק בפמיניזם המהותני, הלבן, הפריבילגי והמנותק שלכ

על הטרור- המשך

זה הסירטון שקיבלתי עליו תגובות.

נושא של דקירות בסכינים מעורר הזדהות כמסתבר.

כיהודיה ממוצא אוקראיני נראה לי לגמרי סביר ולגיטימי לרצוח את נשיא רוסיה פוטין בעזרת דקירות בסכין

. זה לא נחשב בעיני טרור,

מדובר בהצלת האנושות.

. בהקשר מסויים אתה לוחם חופש,

בהקשר מסויים אתה טרוריסט.

מה שנחשב טרור בהקשר חברתי-תרבותי ופוליטי מסויים,

זה מעשה גבורה אצילי בהקשר חברתי ותרבותי אחר .

סכין יכול לשמש גם לרצח של חפים מפשע

וגם להגנה עצמית.

להתנקש בפוטין פירוש הדבר לכרות את ראש הנחש

(או אחד מהראשים, עדיף לדעתי את שי שמנהיג את סין).

במצבים מסויימים לא רק שאלימות היא לא פשע-

היא אפילו צו מוסרי

. וכשאני חושבת על זה,

העמדות שלי כלפי הכיבוש

התעצבו על רקע המוצא האוקראיני שלי.

#alaqsa #alquds

אני לא יודעת איך להסביר,

אבל בגיל מאוד צעיר,

לפני שהייתי בת 10

הבנתי שרוסים זה אוייב, כובש זר.

שאני לא ממוצא “רוסי” אלא “ממוצא אוקראיני”

ולו הייתי נולדת באוקראינה

הייתי עכשיו יוצאת לרחוב באטרף וצרחות חמושה בסכינים.

#DaddyVladdy #KLLPTN
Continue reading “על הטרור- המשך”

ערבית- ג’יהאד של עט ואמת

. צריך ללמוד ערבית אפילו בשביל מראית עיין….

כנאפה ערבית
ليفي כנאפה ערבית

אין מה לקנא בי- המוח שלי עובד בצורה משונה מאוד.

מה שחסר לי בכישורים חברתיים אני מפצה בכישרון לשפות.

כישרון בשפות זה ממש הפורטה שלי,

בשבילי שפה זרה זה כמו פסנתר למוזיקאי.

ואני לא מצפה שכולם יהיו כמוני אבל

אני חייבת לומר

שללמוד ערבית כל כך משנה הרבה.

אנחנו לא נראים טוב כשמאלנים

שלא יודעים לגמגם אפילו “סבאח אל ח’יר”.

זה לא נראה כנה, אם לא מנסים אפילו.

לא חייבים להצטיין בערבית שוטפת ,

אבל זה עניין של מראית עיין.

לפחות תשתדלו ללמוד קצת

וגם אם תגמגמו

ותעשו בושות לעצמיכם,

זה פחות מביך בעיני

מאשר להיות פעילים

שנתפסים בתור לא-כנים ולא ישרים


جهاد الكلام والحقيقة

‏انا معك
في قلبي
روحي
جسمي
وفي سيفي
هي سيف الحب والكلمات.


#عرفان

אני מרגישה שהערבית שלי בסיסית ומוגבלת נורא והיא ערבית ספרותית, לא מדוברת . מצד אחד זה נשמע קצת מליצי אבל מצד שני למי שמדבר איתי ברור כך נדמה לי שלא למדתי לדבר ערבית בצבא אלא מקריאה מרובה ובכלל שאני אשת ספר שקוראת הרבה. לפעמים שואולים אותי בחשדנות מאיפה הערבית ואני מסבירה שהתחלתי ללמוד את השפה בבית הספר ואחר כך אצל המורה יוסוף עספור מיפו ואת היתר מן ההפגנות ומן החיים עצמם.
I go to sleep every night praying for a new dawn in the Middle East I wake up to discover middle east has hacked my heart again.

פייסבוק מחקה את דף הפייסבוק של אל-קסטל ניוז- סוכנות ידיעות פלסטינית

Facebook briefly suspends

Palestinian news page

Al-Qastal

following al-Aqsa raid coverage

Al Qastal news accounts on Instagtram

and Telegram are still active

Al- Qastal
הודעה על מחיקת הדף של אלקסטל

. אנשי סוכנות הידיעות אל-קסטל מסרו

בתגובה שהדף לא הפר את כללי הקהילה בפייסבוק.

חשבון האינסטגרם של סוכנות הידיעות הפלסטינית אל קסטל עדיין פעיל

Facebook briefly suspends

Palestinian news page

Al-Qastal

following al-Aqsa raid coverage

Al-Qastal says suspension came

after its extensive coverage

of the violent Israeli raid,

when two of its reporters were wounded

By 

MEE staff

Published date: 16 April 2022 12:17 U

It remains unclear why Facebook had suspended

Al-Qastal’s Arabic news page.

The bilingual Jerusalem-based outlet accused

the social media platform of yielding to pressure

from Israeli authorities who aim

to “silence the voices of Jerusalemites

,” according to its intitial statement. 

Earlier on Friday,

Al-Qastal confirmed that

Israeli forces had

targeted two of its reporters

during the unrest

in East Jerusalem’s al-Aqsa Mosque. 

Outrage as Facebook removes

Palestinian pages

covering news

from Jerusalem

Qassam Muaddi

West Bank

26 November, 2021 The new Arab

Facebook removes prominent

Palestinian news page

for covering Israeli violations in Al-Aqsa 16/04/2022

רגישות ואדישות

Photo by Madison Inouye on Pexels.com

אתמול ישבתי עם לאה המדריכה

והעברנו ביננו חוויות וזכרונות מהעבודה ב

הדרכה שיקומית.

מהניסיונות עם אנשים שהצליח והניסיונות שהצליח פחות.

אני לא יכולה ללוות כל אחד. אף אחד לא יכול ללוות את כולם.

יש כאלה שמתחברים איתם יותר ויש כימיה, ויש כאלה שפחות.

מתאם הטיפול שמשדך בין מדריך לבין משתקם

צריך לקוות שתהיה התאמה מוצלחת והעבודה להתאים בין מדריך למשתקם היא שדכנות לכל דבר.

אני חושבת על הליוויים שהיו לי אשר היו מוצלחים-

אלה היו ליוויים עם נשים שהיו מאוד מתפקדות מבחינת שמירה על הגיינה ואפילו סטריליות .

לא היה שם צורך בעזרה עם ניקיון- להיפך, הן היו יכולות ללמד אותי איך לנקות.

ומצד שני על המפגש עם בעיות של הגיינה

וניקיון ועל מצבים שבהם יש אפילו ריחות קיצוניים. יש לי רגישות קיצונית.

רגישות חושית.

אני רגישה מאוד לריחות.

בבית האישי שלי פועלים שלושה מפיצי ריח ואני מדליקה קטורת כל הזמן.

ריחות לא טובים גורמים לי להרגיש חרדה ודיכאון.

אני ממש רגישה

ולכן אני לא יכולה ללוות משתקמים שיש להם מצב קיצוני מבחינת הגיינה.

אני יכולה להיות מלווה מאוד מוצלחת

לאנשים עם סוגים אחרים של בעיות תפקודיות

. בנושא של נקיונות- לא.

לאה אומרת שהיא גם כזאת.

לאה טובה מאוד בלהכניס סדר וארגון בחיים.

היא הכניסה לחיים שלי המון סדר ואירגון, תוכן וצורה.

אבל היא טובה בזה דרך שיחות –

נקיונות ובישולים היא אומרת , זה גם לא הפורטה שלה.

ואני שואלת עצמי–

המדריכים השיקומיים

שמצליחים ללוות במצבים האלה – מה יש להם? מה הם הכוחות שלהם?

אני חושבת שאולי מדובר ברמות שונות של רגישות

ורגישות היא חרב פיפיות,

לפעמים העבודה של המדריך השיקומי

היא להיות קצת אדיש ואטום.

המדריכים שמצליחים להיות בנקיונות ובישולים

עושים עבודת קודש, מצילת חיים,

ואני ממש מקנאה בהם, אני לא שם.

אני לא מסוגלת ואני מנסה לומר לעצמי שלמרות זאת אני מסוגלת לעשות הרבה דברים אחרים.

פשוט נקיונות ובישולים-זה לא הפורטה שלי


mental health workers union