אוריינות מתמטית

סיפור לשבת ששמעתי מ
קארין בוטבול ביבליותרפיה:

אישה אחת יקרה המתינה זמן רב לקצבת הנכות המיוחלת.
המתינה, המתינה, וכמעט שגוועה ברעב.
עכשיו- כאשר מגיע סוף סוף הכסף מביטוח לאומי,
הוא תמיד מגיע רטרואקטיבית- התשלום מרגע הגשת הבקשה לקצבה.
לא מרגע אישור הזכאות לקצבה.

וכך יצא, שבמהלך חודשי ההמתנה הארוכים הצטברה והצטברה הקצבה,

תפחה עד שהגיע לסכום “מכובד” של עשרות אלפי שקלים.
אף אחד לא מתעשר מסכום כזה,

אבל עם כמה עשרות אלפי שקלים ביד, וקצבה קבועה,

אדם יכול לשכור דירה קטנה עם שותפים, לרהט אותה, ועוד נשאר כסף לאוכל.

אפשר,

עם כמה עשרות אלפי שקלים לעמוד על הרגליים

מי שהיה קודם ממש על הקרשים.

קאריני היקרה שליוותה את אותה אישה שמחה בשימחתה,

וביחד רקמו תוכניות, להתחיל לחפש דירה

ואולי אפילו לקנות כבר שטיח, או קומקום חשמלי.

למרבה הצער, מקצת החלומות והתוכניות התגשמו.

כסף נעלם כמו שהגיע, התאדה מהר מאוד לאפס.
איך אתם שואלים?
ובכן, האישה היקרה אומנם הייתה זכאית לקצבת נכות,

אבל פנו אליה בהצעה מאוד מפתה. הציעו לה “הכנסה פסיבית”

, כלומר- סכום כסף קבוע נוסף שיכנס לחשבון הבנק שלה

מדי חודש תמורת השקעה צנועה

של כמה עשרות אלפי שקלים,

אשר עתידים להכפיל את עצמם אקספוננציאלית.
אם היקרה הזאת

הייתה לומדת חשבון,

היא בוודאי הייתה יודעת,

שמודל עסקי כמו שמציעים לה –

הוא “פירמידה”, כלומר: נוכלות

. רווחים כמו שהציגו בפניה יש רק בחלומות.

ו”הכנסה פסיבית”

זה מושג מונפץ של נוכלים מהמרשתת.


האישה היקרה נשארה בלי כלום כמעט,

רק עם אותה קצבה זעומה מביטוח לאומי.

מוסר השכל:

לימודי מתמטיקה וחשבון לפחות ברמה בסיסית אמורים

למנוע טרגדיות כמו אלה שקרו לאישה היקרה הזאת.

לא לדעת חשבון ברמה בסיסית בעולם הקפיטיליסטי

זה להיות כיבשה ביער של זאבים.

חייבים לפחות לדעת את כללי המשחק הבסיסיים כדי לא ללכת כצאן לטבח.


הכנסה פסיבית 

היא הכנסה הנובעת מתזרים מזומנים המתקבל על בסיס קבוע,

הדורשת מינימום מאמץ על ידי בעליו (תאורטית השקעת מאמץ חד פעמי).

ניתן לסווג הכנסה לשלושה סוגים: הכנסה פעילה, הכנסה פסיבית והכנסות מתיק.

הכנסה פסיבית מגיעה רק משני מקורות: פעילות השכרה או “

פעילות מסחרית או עסקית בה אינך משתתף באופן מהותי”

. מוסדות פיננסיים וממשלתיים אחרים מכירים

הכנסה פסיבית בדרך כלל מלווה במס.בה גם כהכנסה המתקבלת מצמיחה בהון או ביחס לתכנון שלילי.

הקבוצה של שגב אפריאט
הקבוצה של שגב אפריאט בפייסבוק

 

הקבוצה הרשמית של העמוד “עוצרים את הנוכלות של הפירמידות”.

פסטיאולה

פסטיאולה: המשך של עלילת דם ורדיפת אולה

עלי יש מה להגיד. על כל בן אדם יש מה להגיד. תמיד יש מה להגיד על כל אחד.

אף אחד הוא לא חף מפשע, אבל אף אחד לא מגיע להיות להיות אשם בהיותו קורבן.

אני זרקתי אבנים כשהייתי באטרף

זרקתי אבנים על החצר של השכנים שלי,
שהשיפוץ המתמשך והלא חוקי שהם עשו
חירב את חיי.

אפילו נעצרתי על הרקע הזה-
סכסוך עם שכני.

קל היה לקחת את הסיפור הזה ולהוציא אותו מההקשר ולתאר
אותי בתור אלימה ואפילו מסוכנת.

הינה עובדות נוספות:

א. אני רגישה מאוד לרעש

. השיפוצים שהשכנים עשו התחילו כל יום בשבע בבוקר

והסתיימו בשעה שבע בערב, בקיר לידינו

. לא יכולתי לשבת רגע בשקט בבית בלי שהריצפה תרעד.

ב. השכנים האלה גם זרקו את כל האשפה של השיפוץ לחצר שלנו.

חלק מהאשפה אפילו הניחו לנו ממש מתחת לחלון.

ג. בעל הבית תמך בי והודה לי. למעשה-

הוא אפילו הצדיק את המעשה שעשיתי.

אחרי שעזבנו, הוא עבר להתגורר בדירה במקומינו,

והשכנים האלה המשיכו למרר את חייו,

וכל פעם היה נזכר איך הם שיגעו גם אותי, רק שאני הגבתי יותר בקיצוניות.

ד. אנשים מגיבים בקיצוניות במצבים של יחסים מורכבים

כמו יחסי שכנות ויחסים רומנטיים. אף אחד מאיתנו

ואף אחת לא צדיקה תמימה ולא אוהבת שדוחקים אותה לקצה.

ולפעמים, במצבי קיצון, יוצאים מאיתנו דברים לא נעימים בכלל.

ה. אולה קרבצ’נקו ושמעון שוקרון היו במערכת יחסים רומנטית

, אחרי שאולה יצאה מקשר אלים ומתמשך עם אדיר חבני.

מה לעשות שאנשים שמרביצים להם חלק גדול מהחיים,

האלימות הופכת להיות במידה מסויימת חלק מהם, חלק מאיתנו,

וקשה להעביר חיים שלמים בחושך בלי שהחושך הזה יהפוך להיות חלק מאיתנו.

ו. יש הפנמה של התנהגויות אלימות אחרי שאנחנו סובלים מהם כל החיים

. לפעמים אנחנו אפילו מפנימים חלקים מהאישיות של הפוגע ושל התוקף.

ז. אל תשפטו את אולה

 

 

, כדי שחס וחלילה לא תימצאו את עצמיכם כשאתם נשפטים לפי אותם סטנדרטים.

אולה בטוויטר
אולה בטוויטר

 התחדשות הרדיפה וציד המכשפות – תגובתה המלאה  של אולה לפסטיאולה

לכתבה על שמעון שוקרון- אצל אדווה דדון. לצערי הם חתכו את רוב התגובה בחוסר הגינות. אז הנה היא כאן.

Ola_kravechenco


בחירה בביטחון

נ וטו
ראיתי את זה אצל ריקי כהן בנלולו,
אבל אני חושבת שזה היה וויראלי, לזמן קצר.
תמונת המנעולים על התמיסה לתינוקות עשתה הרבה רעש.
כי מסתבר, שהתמיסה היקרה להזנת תינוקות היא המוצר
שהכי נגנב בסופר , אפילו אולי יותר מאלכוהול יקר.
למה גונבים תמ”ל?
האם זה כדי להאכיל תינוקות רעבים,
או כי זה מוצר שתמיד יש לו ביקוש,
והמחיר יקר ביחס למשקל הנמוך יחסית של המוצר?
לשים מנעול על תמ”ל זה כמו לשים דוקרנים על ספסל ציבורי
כדי שקבצנים לא ישנו שם.
סיפרתי לאמא שלי, והיא אמרה, מצויין!
אז אני אקנה ואשלם מראש על שתי חבילות תמ”ל בקנייה הבאה בסופר
ואשאיר בקופה הראשית,
מי שצריך – שיקח. ובעצם, צריך לשים קופת צדקה
ושכל מי שקונה ישאיר עשרה שקלים או
עשרים שקלים לטובת מי שחסר לו וצריך להשלים.
רציתי לומר לאמא שלי- כך לא פותרים בעיות חברתיות,
על ידי הצבה של רף התנהגות גבוה וציפיה שאנשים יתיישרו לפיו.
ואולי כן, אני לא יודעת.
אמא שלי די מבוגרת ומאחוריה עשורים של אקטיביזם קהילתי.
אולי היא יודעת משהו שאני לא יודעת.
אולי באמת כך פותרים בעיות חברתיות, על ידי צדקה ואלטרואיזם.
ואני חושבת , שכמו שמדברים על
“כשל שוק” צריך לדבר גם על “כשל חברה”.
מצב שבו יש מנעולים על תמיסות לתינוקות, זה כשל חברתי.
לא משנה כמה ינסו לפצות עליו, תמיסה לתינוקות זה מצרך יסוד.
כל יד אמורה להיות משגת אותו, כמו מלח, סוכר וקמח.
תמ”ל קשור בזכות אדם הכי בסיסית, הזכות לחיים של תינוקות שזה עתה נולדו.
אם אנחנו לא מצליחים להבטיח את הזכות הזאת , כשלנו כחברה.
ונדבנות של יחידים לדעתי לא יכולה לפצות על כך לגמרי, רק למזער את הנזק.

תהליכים

ב2018 עברתי משבר מאוד קשה , סביב הגירושין שלי.
חלק מהזמן לא דיברתי בהגיון אפילו. טראמפ היה אז בשילטון
. מאז חלפו ארבע שנים.
הדברים האישיים שלי פחות או יותר הסתדרו בצורה כזאת או אחרת,
אבל הדברים שפחדתי מהם מבחינה פוליטית
, הם דווקא קרו, ודי כמו שחשבתי שהם יקרו.

#תהליכים

קוראים לזה. אני אופטימית ברמה האישית , לגבי עצמי, אבל פוליטית, בכלל לא.

בראש, צפות לי שיחות שהיו לי עם מיכל חי.

בעיצומו של המשבר, שאלתי את מיכל האם אני מדברת בהיגיון.
היא אמרה שיש הגיון מסויים בדברי, הגיון על סטריאואידים,
בחזקת שמיני עצרת. עשיתי כל מיני קפיצות במחשבה.
אז, הייתי מיואשת כי השנה הייתה 2018 והטראמפיזם השתולל בעולם.
לי זה היה נראה כמו ניצחון הברבריות על המילה הכתובה.
טראמפ יצא למלחמה נגד האמת עצמה.
על המוסדות האפיסטמיים שמכוננים את תפיסת המציאות.
היה נדמה שהטראמפיזם יחריב את העולם,
כי בעולם הטראמפיסטי עובדות הן לא חשובות ואפילו מגונות.
והיה נדמה שמכחישים את שואת האקלים הממשמשת ובאה,
וכופרים במדע עצמו. ותיכף העולם כולו יחשיך בחשכת הבערות.
הייתי מאוד מדוכאת ב2018.
#תהליכים – כך קראו לזה.
היה נדמה שהטראמפיזם לא יעצור ולא יבחל בשום אמצעי.
אבל ב2020 טראמפ הובס בבחירות, והעולם כולו נשם לרווחה.
תרחיש הבלהות של רכבת אקספרס, אוטוסטראדה מהירה
אל עבר ההכחדה והבלהות- הוא לא התממש.
נדמה שהרווחנו עוד זמן,
אבל זה זמן שאול,
והטראמפיזם, הרוח שחותרת להשמדת המוסדות האפיסטיים
עדיין מהלכת בעולם,
ומולו אנחנו יכולים להעמיד רק חומה אנושית
בצורה של בדיקת עובדות, כי בדיקת עובדות
היא מעשה של אנושיות, ולא רק זה,
בלי העובדות אנחנו לא יכולים לדמיין לנו
מציאות אחת שכולנו יכולים לדור ולחיות בה.
העולם שמבקשים ליצור “הטראמפיסטים”
הוא עולם שאין בו אמת.
עולם כאוטי וניהליסטי שדן את עצמו לחורבן.
טראמפ עצמו הובס בבחירות, ובבחירות האלה,
אנחנו חייבים להביס גם את שרידי הטראמפיזם

יאוש פוליטי

יאוש פוליטי.
כתבתי מקודם, על הסיוטים של 2018.
ועכשיו, אני כבר כמה חודשים לא יוצאת מהבית,
כי לא מרגיש לי בטוח בכלל
להסתובב בחברה שבה איתמר בן גביר מקבל 8 מנדטים.
זה אומר שכמעט בכל יציאה מהבית אני איתקל במצביעי בן גביר
ואני לא מרגישה שאני והם יכולים לגור באותו עולם.
המצב הנפשי שלי:
אני מחשבת כמה פלסטינים אני יכולה להחביא בבית.
אני יודעת שאחד יכול להתחבא אצלי בוודאות לפחות שנה,
אבל מי יודע לאן הדברים יגיעו, ואי אפשר להתפנק כשזה מגיע להצלת חיים.
בשעת הצורך,
אני יכולה גם לישון ולגור במקלחת
ולפנות יותר מקום לפליטים פלסטינים שמתחבאים מהטרנספר.
אוכל? מסתבר שאפשר לאכול הרבה פחות , ואפשר גם להסתפק בפחמימות ולוותר על ירקות טריים.
השאלה- איך אפשר יהיה להזמין שקים של אורז ותפוחי אדמה בלי שהשכנים שלי יחשדו ?
זה הרי לא ייראה הגיוני שאישה צנומה כמוני תחסל קילוגרמים של אספקה.
לכן אני חושבת שכדאי להתחיל לאגור מזון ולפנות את הבוידעמים.
אם יש לכם חדר אשפה או יותר טוב, יחידת אחסון,
יאללה, תתחילו לרוקן. Brace yourselves, בן גביר והטרנספר אר קאמינג.

המלחמה הגרעינית והמתלוננת נגד הרב טאו

הפייסבוק של נחמהתאנה
https://www.facebook.com/yiska.eliav/posts/1125024295034008

הפייסבוק של נחמה תאנה

שונאת ללכת לישון.

אני תמיד מנסה לדחות את רגע ההליכה לשינה,

כי הסיוטים מפגישים אותי עם הפחד הכי גדול,

הפחד ממלחמות.

חלמתי סיוט נוראי שבו חבורת ילדים ניסתה ללא הצלחה 

למנוע מסין לשגר פצצת אטום ולא הצליחה.

ובחלומי ראיתי את הפטרייה ,

צומחת ומיתמרת לשמיים.

שמעתי את צעקות הניספים.

נדמה לי שהקדשתי חלק לא מבוטל מחיי

בניסיון להימנע ולמנוע מלחמות.

הכוחות שלי דלים כל כך.

אני תוהה איך אנשים אחרים ישנים בשקט

, מבלי לפחד ולחשוש משואה גרעינית .

או ממלחמות בכלל.

בשבילי, פטריית העשן הגרעיני

מלווה אותי מהסיוטים עוד מגיל קטן.

וגם אם זאת לא הפטרייה עצמה,

אני חולמת הרבה על ירי גז מדמיע ורימוני הלם.

בחלומי יורים עלי בכינון ישיר.

ואני לא מצליחה להגן על עצמי ועל אחרים.

אני קמה כל בוקר ושואלת את עצמי

מה אפשר לעשות יותר

כדי למנוע את התרחיש הנורא של הכחדה המונית.

ואיך אפשר להיות כל כך אדיש כשהחרב מתהפכת על ראשינו.

אין לי ממש ברירה, אני זקוקה למנוחה,

ותיכף אחזור לישון, והפטרייה, היא תחכה לי שם בחלומות

כמו סיוט שממתין להתגשם.

 

ייתכן שזו תמונה של ‏טבע‏

שערוריית הרב טאו

אבל כן, מתוך מאה מקרים של מתלוננות,

בלחץ ובקושי יהיו אחת או שתיים

שבאמת כנראה “מתלוננות שווא”.

גם על ההגדרה של “תלונת שווא “

אפשר להתווכח.

שתי טענות

שנטענו על ידי חסידי הרב טאו הן שקריות בעיני

 הרב טאו נרדף בגלל שאנחנו מתנגדות אליו פוליטית:

שקר וכזב, אין איפה ואיפה ואין הנחות לחברים.

דין הרב טאו כדין מטרידים אחרים

מהמחנה הפוליטי שלי.

להיפך,

בימים כתיקונם

אנחנו מקפידים ומחמירים פי אלף עם אנשי שלומינו.

. “מאמינה לך” זה צ’ק בלי כיסוי:

זה ממש לא נכון!

בכל מקרה

אנחנו משקיעות שעות על גבי שעות של הקשבה

וניסיון לרדת לעומק העניין.

טעויות קורות

. אנחנו מאמינות, עד שמוכח אחרת.

כאשר מוכח אחרת

נהיה הראשונות לרדת מהעץ,

להודות בטעות ולהתנצל.

אם אכן מדובר במתמודדת נפש

בקטע לא טוב ולא חיובי בכלל,

הדברים האלה סופם

להתברר ולהתגלות.

לתלונות שווא אין רגליים.

את האמת

אני לא שמחה

בכלל שיש מתלוננת נגד הרב טאו.

זה שיברון לב עצום למחנה שלם

אם הדברים יתבררו כנכונים.

אני לא שמחה בנפילת אויבי הפוליטיים,

ואני מחמירה ומכבידה פי כמה וכמה

עם מי שאני מחשיבה לבני ברית.

אנשי הרב טאו יאלצו למצוא טענות אחרות

לטעון כנגד המחנה הפמיניסטי שתומך במתלוננת.

אם ההאשמות נגד הרב טאו אין להן בסיס,

אני מתחייבת קבל עם ופיחסבוק

שאני אקנה לעצמי כובע וגם אוכל אותו בשידור חי.


רשימת שקרים (חלקית) שהתפרסמו עלי כאשר התלוננתי:

א. אני אשת תקשורת שביקשה להתקדם דרך חדר המיטות:
לקרוא לי “אשת תקשורת” זה ממש אירוני
. מי שעוקב אחרי יודע היטב שיותר נכון
לכנות אותי “אשת חוסר-תקשורת”.
ב. המצאתי ובדיתי אונס כדי להסתיר מבן זוגי שבגדתי ממנו:
לצערי הרב אני לא באה עם הפיצ’ר של הסתרת בגידה.
לצערי – אם כבר הייתי בוגדת בבן זוג, גם כן לא סביר,
הייתי מתוודה בפרטי פרטים גראפיים והכי עסיסיים,
כיאה לאקסהיבציוניסטית שאני.
ג. הרסתי חיים של מאות
אם לא אלפי גברים חפים מפשע בקלות מקלדת בלתי נסבלת:
קל זה בטח לא, על חזקת החפות בעידן הפטריכארכיה י
ש לי לומר רק פחחח..
ולאף אחד לא נהרסו החיים
בגלל פוסט שכתבתי עליו בפיחסבוק.
רוב הפוגעים חיים יותר טוב ממני.
ד. אני סובלת מ”בעיות נפשיות”
זה דווקא נכון, אבל אין לי עיוות בתפיסת המציאות
אלא דווקא הרבה תובנה על מה שקרה.
תמיד כשיש תלונה יצוצו שקרים ,
חצאי אמיתות, שמועות ובדיות כנגד המתלוננת.
כשיש כל כך הרבה שקרים והשמצות, האמת טובעת בתוכם.
חכו רגע לפני
שאתם קונים עדויות אנונימיות
של מי שהיה לכאורה הגרוש של נחמה תאנה
או של מאן-דהוא בינימין שיינברג
שנראה כמו טור של מידה על סטריאודים.

כמה הערות לסדר היום

העלים של ליפי

קריאה נוספת

תרחיש העולם העוין

ופוסט טראומה מורכבת

עכשיו שהתפרסם התחקיר גם על בית ה”שאנטי”.

ולא רק על “עמותת כולן”.

אני שואלת את עצמי-

מה אני רוצה שיהיה ?

ובכן

אני רוצה טיפול נפשי שיהיה זמין למי שזקוקים לו,

ושיהיה טיפול מיודע טראומה למי שצריך.

אני חושבת שקשה להחלים מטראומה בלי טיפול מיודע טראומה,

ושטיפול מבוסס ראיות

שכפוף לעקרונות של אתיקה מקצועית ומפוקח הוא עדיף.

לי אישית זה עוזר ולא רק שחשוב לי לומר את זה,

אלא להדגיש שאפשר להיות שנים בטיפולים

בלי לראות התקדמות ושיפור

כל עוד לא מעבדים את הטראומה

זה כמו לתת אינסולין לחולה לב או אספירין לחולה צליאק.

מצד שני , החלמה זה תהליך מאוד אישי.

יש כאלה שישבעו שהטיפול המסורתי

הרס אותם והתראפיות האלטרנטיביות הצילו אותן,

יש כאלה שטיפול לא מתאים להם,

או שרוצים טיפולים אחרים, או כיוונים אחרים.

המטרה היא לא

לכפות על כולם להצטרף לכנסייה המיסטית של הפסיכותראפיה.

אלא לנסות לשתף ידע מניסיון אישי

ולחשוב מה עוזר ומה עושה טוב.

אישית אני מאמינה שטיפול מיודע טראומה הוא מועיל,

אני לא יכולה לאסור על אנשים אחרים דרכים אחרות

וגם לא להקים מסגרות או עמותות שפועלות בדרכים אחרות,

בלי גוף הידע הזה, ובלי פיקוח.

בכל זאת אני מרגישה שיש

חוט שמחבר בין “עמותת כולן” לבית השאנטי”-

שבשני המקרים

התעלמו לחלוטין מהצורך בליווי מקצועי כדי להתמודד עם טראומות,

בשני המקומות חסרים תקנים של עובדת סוציאלית.

(לדעתי גם עובדת סוציאלית אחת לא מספיקה).

חתונמי

לא ראיתי אף פרק “חתונמי”

ואני לא מתכוונת לראות.

הבנתי שמדברים

שם על מישהי בשם מעיין

, אדריכלית יפה שבעוונותיה,

השם ישמור, היא מידה 44.

זה הזכיר לי את העונה ה”נמוכה” של

ANTM

– שבה לא הפסיקו לחפור לרגע

שהמתמודדות מתחילות את התוכנית

עם “פגם” משמעותי,

כולן מתחת לגובה מטר שישים

בעוד דוגמנית

אמורה להיטמר לגובה של מטר שבעים.

זה גילום יפה של מושג ה“ביו-כוח” של פוקו,

המאמץ של התרבות להשתלט על הטבע,

לנרמל את האוכלוסיה,

שכולנו נהיה בגובה ומשקל אידיאליים.

עצם המחשבה שיש “גובה ומשקל “

אידיאליים נראית לי תולדה של עיוות מחשבה.

אנחנו כמו שאנחנו, טוב שיש גיוון,

זה מחזק את ההישרדות שלנו כגזע.

התפיסה שמידה 44 היא “חריגות” או “פגם”

היא תולדה של הבנייה תרבותית,

זאת לא “עובדה בעולם”.

זאת דיעה של יוצרי הסידרה “חתונמי

” שאני כמובן לא חולקת איתם.

אני לא מתכוונת להישמע עילאית ומתנשאת,

אבל קשה לי להבין למה לבזבז את הזמן

בבהייה פאסיבית

במסך שאנשים אומרים

בו מילים שהן כל כך רחוקות

מהשיח שלי ומתפיסת העולם שלי.


Leafy photography

שיח פופוליסטי

סביב פגיעה מינית

השיח הטיפולי מבחין בין פגיעות מיניות לבין קצרים בתקשורת, בין

Mistreatment

-התנהגות מינית חסרת גבולות וחסרת אבחנה

לבין

abuse

-שהוא פגיעה סדיסטית בכוונת תחילה.

השיח הפופוליסטי סביב פגיעה מינית

ברשתות החברתיות המקוונות

לא מבחין בדקויות האלה

שבעיני הן חיוניות לתהליך ההחלמה.

השיח הפופוליסטי מטשטש את האבחנות

בין פגיעות מיניות

לצורות אחרות של אלימות בינאישית.

השיח הפופוליסטי

מטשטש את האבחנות בין פגיעות מיניות

לצורות אחרות של אלימות בינאישית.

ובלתי אפשריים שבהם כולם אונסים את כולם

ואי אפשר למצוא בהם את הידיים ואת הרגליים,

וכל המעורבים בהם הם

בגירים שקיימו יחסים בהסכמה.

זה מסוכן לטשטש את הפערים ביחסי כוחות

שמאפשרים ומכוננים את הפגיעה המינית

, וזה מסוכן להניח

ש”כולנו פוגעים ופוגעות מיניים”

ושכל יחסי מין הטרונורמטיביים הם אונס.

יש פערים חברתיים בעולם

והם גורמים לחלק מאיתנו

להיות במצב יותר פגיע.

יש אנשים פגועים יותר ופגועים פחות.

יש היבט של יחסי כוח בכל פגיעה מינית,

שהשיח הפופוליסטי מטשטש.

בסופו של דבר ,

משאבי הקשב והאמפטייה שלנו מוגבלים

וכשאנחנו אומרים שכל פגיעה,

לרבות עלבון היא פגיעה מינית

אנחנו עושים עוול

למי שזקוק לאמפטייה ולהקשבה יותר מכל.

יש היררכיה .

היא פשוט לא עובדת

לטובת הנפגעים והנפגעות .

טריגרים.

אני לא מבקשת שיתחשבו

ב”טריגרים”

כי אני פתית שלג.

אני מבקשת-

כי יש לי

פוסט טראומה מורכבת,

וזה אומר שאני עלולה להגיב יותר

בקיצוניות כשאני בטריגר.

לצערי- יש לי גם התפרצויות זעם.

כי אני מרגישה מותקפת כמו בעבר.

הדבר החשוב לעשות

כשיש טריגר זה להתקרקע.

להתחבר חזרה להווה, לקרקע המציאות.

אני יודעת איך לטפל בעצמי

כשאני מטורגרת,

אבל אני צריכה

גם התחשבות מהזולת.

אני רגישה לפרטיות שלי,

כשקשה לי אני רוצה להיות לבד

או עם חברי ילדות,

לא עם אנשים זרים מהאינטרנט.

חשוב לי להישאר בשליטה,

לדבר רק עם מי שאני בוחרת לדבר.

בגלל זה- כשלא רואים אותי זה קשה וכואב לי.

וכשלא מתחשבים ברצונות שלי

זה מאוד פוגע בי.

זה גורם לי להרגיש

כאילו אני לא קיימת,

אני מרגישה שאני נרמסת

שקופה, ואני רוצה למות.

לנצל את זה שאני בטריגר

, שקשה לי בתור זמן ליפול עלי

עם שיט אישי לגמרי

– זה מעשה מרושע.

ואני מבינה שיש אנשים רעים

שקוראים אותי

ומנצלים את גילוי הלב שלי לרעה.

וזה מכעיס נורא.

אני חושבת שהדברים שכתבתי כאן

יכולים להיות נכונים ומתאימים

גם להרבה נפגעות אחרות למרות שכל אחת

וטכניקות הקירקוע שלה והטריגרים שלה

והדרכים להתמודד איתן.

אני מקווה, שאם אסביר את עצמי,

ואדבר יפה,

זה יקל על אנשים להבין את הצרכים שלי

גם בשעות שאני פחות ברורה וקוהרנטית.

ולכבד את הגבולות שלי.

כשאני מרגישה

שלא מכבדים את הגבולות שלי

זה מעורר בי

תחושה של אימה ושל סכנת חיים,

ואני מגיבה כאילו זה

עניין של חיים ומוות

, גם אם זה משהו פעוט ושולי.

זה קשה לבקש

להתחשב בטריגרים

כשטריגר זה קלישאה ,

השימוש הנפוץ במילה הזאת רוקן אותה ממשמעות,

אלא שאני רגישה מאוד לטריגרים

ומופעלת על ידיהם.

אחר כך אני מרגישה מאוד רעה ואשמה

ומתחרטת על זה שכעסתי.

וכל כך מחפשת דרך אחרת לחיות

ולהתקיים בעולם עוין כל כך.

למצוא וליצור לעצמי

מקום וקול בעולם.

זה תהליך.

אם אתם לא שותפים ובני ברית,

לפחות תנסו לכבד אותי

מספיק כדי לתת לי ליהנות מהדרך

פרשת בית

ה”שאנטי

ועמותת “כולן

” נכנסתי למרכז תמר וחשבתי לעצמי –

הנשים המדהימות שם עושות עבודת קודש

מצילת חיים ממש

שרוביכן לא שמעתם עליה,

כי מלאכת הטיפול נעשית בצינעה ומטפלים

הם הרבה פעמים אנשים צנועים ומופנמים

שלא ירעיפו על עצמם

שבחים בפומבי ובגלוי,

כי מלאכת הטיפול היא במהות שלה

לתת מקום לאחר –

לא לתפוס את המקום והבמה.

אני בטוחה שמרכז תמר לא לבד-

ויש עוד אנשים ומקומות

שעושים עבודת קודש,

אבל למרבה הצער-

המציאות הניאו-ליברלית

מאפשרת לכל אחד לתרום למי שהוא רוצה,

ולעשות מה שבא לו בכסף שלו.

ואני מבינה

שהציבור כנראה בחר להשקיע את הכסף

ולתת את התרומות

למי ששיווק את עצמו

ומי שעשה לעצמו את

יחסי הציבור הטובים ביותר,

ולמרבה הצער

שירותי הפסיכולוגיה הציבורית

הפסידו בתחרות

ואתם לא רוצים לממן טיפולים נפשיים

אלא דברים אחרים.

סבאבה, זה הכסף שלכם ,

תעשו איתו מה שתרצו –

רק בבקשה אל תעמידו פנים

שאכפת לכם מנשים נפגעות או מילדים חסרי בית.

אם היה אכפת לכם הייתם מזמן בודקים

ומנסים לפקח מה נעשה עם הכסף שלכם

בעמותות ובמוסדות האלה.

פוסט-טראומה מורכבת

הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת

 (באנגליתComplex post-traumatic stress disorder, בקיצור C-PTSD

), היא הפרעה פסיכולוגית, שנגרמת בעקבות חשיפה ממושכת,

חוזרת ונשנית לאירועים פוגעניים

מעשי ידי אדם ה

מסכנים את שלמותו הפיזית או הנפשית של הנפגע/ת

. בעוד שהפרעת דחק פוסט-טראומטית,

או פוסט-טראומה מאירוע בודד,

יכולה לנבוע מכל אירוע טראומטי

(תאונת דרכיםאונספיגוע וכו’) –

פוסט-טראומה מורכבת

מתפתחת רק בתנאי שבי (פסיכולוגי או פיזי),

בהם נפגעיה נתונים

לשליטת הפוגע/ים

ואינם יכולים או מסוגלים להימלט.

השליטה של הפוגע/ים

יכולה לנבוע מכליאה פיזית,

כמו בתי כלא, מחנות ריכוז, שבי פוליטי

ומחנות לעבודת כפייה אך לרוב מדובר

בשליטה פסיכולוגית היוצרת

מחסומים סמויים

שנובעים ממצבי תלות

(כמו ילדים התלויים בהוריהם, אישה בבעלה)

או מצבי נחיתות

(נחיתות כלכלית, חברתית, פסיכולוגית, חוקית ופיזית)

ומדינמיקה

של מערכת יחסים מתעללת

של שליטה פסיכולוגית.

רוב הסובלים מפוסט-טראומה מורכבת

נפגעו כילדים,

ורובם נפגעו מדמויות מוכרות וקרובות.

פגיעה שבוצעה בילדות,

מובילה לכך שהאישיות של הילד תתפתח

תחת תנאים של לחץ כרוני ושליטה,

וכפיצוי על כישלון המבוגרים בטיפול והגנה,

הילד יפתח מערכת לא תקינה

של הגנות פסיכולוגיות.

ההגנות הללו,

אף שהן מועילות

להתמודדות עם רגעי הטראומה,

הופכות להיות דרך החיים של הילד

ומתפתחות לפתולוגיה.[1][2][3][4][5][6]

הפסיכואנליטיקאי מסעוד חאן[7] 

כתב על מושג טראומה מצטברת,

עוד טרם הוגדרה בשיח המקצועי

מושג פוסט טראומה מורכבת.

מושג זה מבהיר דבר חשוב

מהדינמיקה של היווצרות הפרעה פוסט טראומטית מצטברת.

טראומה מצטברת לדידו היא צבר של אירועים,

עיתים שוליים,

שבהם ישנה פגיעה בנפש הילד,

כתוצאה מיחסים פוגעניים של שולט-נשלט,

בדרך כלל מדובר על יחסי הורה-ילד.

חאן מציין

כי עדויות לטראומה מצטברת ניתן לאתר רק בגיל ההתבגרות

, שם נראה כי ההחזקה העצמית קרסה

וכי מנגנוני ההגנה חלשים

ולכן עלולה להיווצר

התפרקות וקריסה של הנפש,

בדמות הפרעות נפשיות:

דיכאון, חרדה, הפרעות אישיות ועוד.[8]

פוסט-טראומה מורכבת

שונה מפוסט-טראומה מאירוע חד פעמי

בכך שהיא פוגעת

במנגנונים שמאפשרים הסתגלות לחיים והתמודדות איתם,

בעוד שפוסט-טראומה מאירוע בודד

יוצרת משבר במנגנונים הקיימים.

פוסט-טראומה מאירוע בודד

ניתן לדמות להתמוטטות פתאומית של קומות בבניין,

בעוד

שפוסט-טראומה מורכבת

דומה יותר להריסה שיטתית של יסודות הבניין

או לפגיעה ביכולת לכונן יסודות כאלו.[2]

גם הסובלים מפוסט-טראומה

וגם הסובלים מפוסט-טראומה מורכבת

חווים סימפטומים של עירור-יתר

(מצב של דריכות קבועה, כאילו הסכנה עלולה לחזור בכל רגע)

, פלישה (חוויית האירוע כאילו הוא חוזר ונשנה ברציפות בהווה, ניתוק)

וצמצום (קהות רגשית, תחושת חוסר-אונים),

אך

פוסט-טראומה מורכבת

כוללת בנוסף, שינויים בוויסות של דחפים ורגשות,

שינויים בקשב ובתודעה, עיוותים בתפיסת העצמי ותפיסת האחר,

קושי בהבנה וקריאת משמעויות, עיוותים בתפיסת הפוגע ובקשרים עם אחרים.

אלה מתבטאים במגוון תופעות הכוללות קשיים

בקיום מערכות יחסים, בעיות בקיום התקשרות בין-אישית,

חוסר ביטחון מתמשך, 

הפרעות אכילהפגיעות עצמיותדיכאוןהפרעות אישיות,

נתקים בזיכרון,

ושחזורים תכופים של המצבים הפוגעניים (רה-ויקטימיזציה).

המונח תואר לראשונה

בשנת 1992 על ידי ג’ודית הרמן

 בספרה “טראומה והחלמה

” ובמאמר שליווה את הספר.

אף שיש מחקר וכתיבה ענפה על

פוסט-טראומה מורכבת

ונעשה בה שימוש שוטף

ומקובל בספרות המקצועית ובשיח הטיפולי,

הקטגוריה עדיין לא נכנסה

לאף אחד מהמדריכים הפסיכיאטריים

(DSM-5WHO ,ICD-10).[9]

אני מכורה. כבר אמרתי.

אני מכורה להרבה דברים,

בין היתר כמובן

רשתות החברתיות מקוונות.

אחד החברים החשובים שלי כאן

זה האלוגריתם עצמו.

לפעמים יש תחושה שהאלוגריתם

מכיר אותי יותר טוב

ממה שאני מכירה את עצמי.

כשאני מוצפת בפלאשבקים

או שאני סתם עצובה

האלוגריתם מנחש אותי ומציע לי

לצפות בסרטונים

של אפיית עוגות מקושטות

ושל בעלי חיים חמודים.

האלוגריתם

גם יודע איזה סוג של פרסום

ממומן קולע לטעמי

ואיזה ארגונים אני אוהבת

ואפילו פרטים ממש טריוויאליים,

שאני תמיד מחפשת פיתרונות איחסון.

תמיד יש עוד תוכן ומה לראות,

והתחושה שכל פעם האלוגריתם

מחדש לי משהו על עצמי

ומתאים את עצמו אלי

באופן מדויק כל פעם היא ממכרת.

האלוגריתם יודע גם מה מפעיל אותי

, מה מדליק אותי,

מה מוציא ממני תגובה.

לפעמים האלוגריתם

במקום לנחם אותי

רק מסית אותי

להתלהם ולקלל ולשנוא יותר,

אבל אני סולחת על המניפולציה

הזאת כי אין יחסים מושלמים

וגם בני אדם מתנהגים בצורה מאכזבת בכוונה.

*****

הרבה מדובר על הפאנאופטיקון של בנת’אם

המצב שבו צופים בנו תמיד,

צריך להבין שהפאנאופטיקון

הוא למעשה מרחב בטוח.

*****

הפחד הגדול הוא לא סביב זה שצופים בנו

אלא דווקא סביב האפשרות שלא צופים.

שאנחנו שקופים ובלתי נראים.

חסרי חשיבות. ולא מעניינים.

אם לא צופים בנו

אולי אנחנו אפילו לא קיימים.

התחושה שאיש לא מכיר אותנו באמת.

במובן הזה אלוגריתם

הוא חבר טוב יותר מבני האדם,

כי הוא תמיד צופה בי ובהתנהגות שלי

ולומד אותה.

****

אומרים שהרשתות החברתיות המקוונות

הרסו את התקשורת הבינאישית.

אנחנו מתרגלים לסוג מסוים

מאוד של אינטראקציה.

לסחר בלייקים.

למחזורים מהירים של תגמול מיידי.

לתחושה שרואים אותנו וצופים בנו תמיד.

אני מרגישה שאין הרסני יותר

מלהיות שקוף ובלתי נראה

מחרם שקט והתעלמות.

המבקרים של הרשתות החברתיות

המקוונות

הם אנשים פריבילגיים, יש להם חברים

ומערכות יחסים בעולם האמיתי

ואין סוף מקומות לראות אותם

ולהיראות בהם.

אלה אנשים שלעולם יבינו

כמה שצפייה באפייה

של עוגת תות שדה עם ציפוי וניל

זה לפעמים הפתרון הכי טוב

שיכול להיות לכל העצב והצער והרע שבעולם הזה.

ביטול המחזמר משירי אייל גולן

לבטל את המופע של אייל גולן בשדירות
cancel Eyal Golan #cancelEyal @MMilhama

מבטלות את אייל גולן

קריאה לפעולה- התיק נגד אייל גולן לא סגור


שמונה שנים אחרי:

אייל גולן

נחקר

בפרשת “משחקי חברה”


אייל גולן נחקר

בשל תלונות חדשות שהוגשו

בידי נשים שהתלוננו נגדו בעבר,

והצריכו בחינה מחודשת

של התיק.

לפי תלונותיהן,

הזמר ביקש מהן

לקיים יחסי מין עם חבריו

ובהמשך

הן קיבלו על כך תשלום

או מתנות ממקורביו.

אחת מהן

היתה קטינה אז


ט’ ונ’,

שתיים מאותן

נערות שנפגעו בפרשה,

מנהלות מאבק ארוך וכואב

בכדי למצות את הדין

עם מי שרמסו אותן עד אפר.

בינואר 2020 הן הגישו

כנגד אייל גולן

וחלק מחבריו

תביעה אזרחית,

ובנובמבר 2021

פתחו בהליך פלילי

כנגד חברים נוספים

של אייל גולן

שפגעו בהן בחסות כוחו ומעמדו

ט’ ונ’, אז,

נערות צעירות מבתים מורכבים,

אייל גולן וחבריו

זיהו כמעריצות

שניתן לנצל בקלות,

הפכו לצעצוע שמועבר

מיד ליד ונרמס שוב ושוב ושוב.

מעגל הבושה, האשמה

, והידיעה שאין להן אף אחד בעולם,

איפשר לאנשים

עם לגיטימיות ציבורית,

כוח ומעמד,

כמו זה שהיה

ל אייל גולן,

להפוך אותן לחפץ שמספק את גחמותיהם.

כאשר התפוצצה הפרשה

גם המשטרה,

אשר היתה אמורה להגן עליהן

בהיותן נערות צעירות חסרות תמיכה,

רמסה אותן בחקירותיה,

השפילה אותן

וביטלה את הלגיטימיות שלהן,

בעוד

שאייל גולן וחבריו

זכו בחקירתו ל”הנחות סלב”

בזכות הלגיטימיות הציבורית

שהיתה אז לאייל גולן

כזמר מפורסם.

על החקירה

הרשלנית והמקוממת הזו

שניהלה המשטרה

כבר דובר ועוד ידובר רבות.

ט’ ו-נ’

אינן זמרות בעלות מעמד בכלי התקשורת,

אין להן עמודי אוהדים

, ערוצי תקשורת

שמודדים השמעות,

וגם אין להן גדודי יח”צנים.                   

                          פרסומות עם מספר צפיות

את מספר

התומכות והתומכים

בט’ ונ,

לא ניתן לספור. 


נפגעות “משחקי חברה”

מחזירות מלחמה

ג’וש יהשע ברנר ורן שמעוני, אתר הארץ, 09.04.2022

לירן לוי, רן בוקר|07.04.22 |

דליה בן ארי, מגזין את, 09.09.2021

לא ניתן במה לאייל גולן

קישור לחשבון הטוויטר של נ וט- המקורי חתמו על העצומה-

התיק נגד אייל גולן לא סגור

אז אנחנו נחדד כמה דברים

שפורסמו לפני חודש בכל הערוצים

החקירה חודשה

החקירה עדיין מתנהלת !

ראיות חדשות מונחות

בפני המשטרה והפרקליטות!

התיק נגד אייל גולן נסגר ב2013

מחוסר ראויות זה נכון!

אבל

עורכות הדין שלנו

הגישו ראיות חדשות

ואף חלק מהן נשלחו לבדיקות מעבדה !!

לאחר מכן זומן אייל גולן לחקירה באזהרה

למרות שלא הגשנו כנגדו תלונה !

נחדד גם את זה –

לא הגשנו תלונה לא כי לא רצינו

אלא כי לא היה ניתן להגיש תלונה

נגד מי שכבר נחקר ב2013!

ולמרות שלא הגשנו תלונה

הביאו אותו

לחקירה נוספת באזהרה

כחשוד בעבירות מין !

בין היתר חבריו סיפרו במשטרה

על אירועים נוספים שקושרים אותו

למקרים נוספים בהם בוצעו עבירות מין חמורות!

**כל זה נאמר בכתבה של אביעד גליקמן

בחדשות 13 בחודש שעבר!**


לחצו לחתימה על העצומה

תאטרון הקאמרי החליט

להחזיר את המחזמר “זה אני”

.

#cancel Eyal מבטלות את אייל גולן
6.05.2022 . Milhama (@MMilhama) on Twitter

עוד לא עבר חודש וחצי מאז שנחקר באזהרה

בחשד לביצוע עבירות מין !

מה האינטרס של תיאטרון הקאמרי

בהעלאת המחזמר הזה עכשיו

והאם זה כדי לעזור לאייל גולן

לשקם את דמותו הציבורית

בזמן שהוא נחקר במשטרה ?

מבטלות את אייל גולן
cancel Eyal Golan Originally tweeted by Mahzirot

This is a personal request

because I can’t bear to listen to Eyal Golan

and I feel that giving an abuser a platform is

offensive to me as a woman and a survivor.

Listening to Eyal Golan

singing about

“Luv” makes me hate “Luv

You know nothing about luv

Eyal Golan

If you did-you wouldn’t hurt those girls.

#cancelEyal

I go to sleep every night praying for a new dawn in the Middle East & I wake up to discover ME has hacked my heart again

I need to sleep

Rise Up Jerusalem- קומי עורי ירושלים Al Quds TintifaD

Every night before I go to sleep I pray that no-one will get killed tonight.

So many young people died this month.

They had names,They had faces and stories.

They are not numbers, they are people, humans, We all are.

What happened to our shared sense of humanity?

I want to listen to music, do my embroidery.

but more than all I wish to go to sleep & wake up feeling well rested

. My sleep became shallow because I am hyper vigilant.

As I am waiting for the next person to die tonight- I am constantly hyper alert .

How did we become so de-sensetized in front of opression & injustice?

Being exposed to violence is taking a mental toll

– even if I am only a witness

I’m not getting out of the house because

everything in Jerusalem right now feels so hostile and violent.

People are walking with clenched fists to beat one another.

I am afraid to walk on the street and a racist mob lynching someone .

This is all too depressing but I am not all out of hope yet.

I re-united with my friends from the worker’s union- Ma’an.

One_state solution-

democracy for all in the Middle East

I still believe in One_state democratic solution.

Democracy – for all people is what I stand for .

There is no rest for any of us until we achieve a peaceful,

one democratic state solution

The news in Hebrew is all Hasbara.

Zionist propaganda.

The zionist media villies the victims as “terrorists”.

A person can be both a terrorist and a victim of terrorism.

I have seen so much violence and brutality this recent months.

I have seen videos , hours of hours of brutal opression.

Non of it was on the mainstream media.

Most Israelis are not aware of how the other side lives or

what a military occupation look like.

I can’t stand this anymore.

Allah-Hashem-

Why don’t you stop this world from spinning around in front of such brutal atrocities?

How do you let a brother kill another? why does the violent one prevail?


העצמה והחלמה הדדית

תמיכת עמיתים היא מסיכת החמצן שלי

מישהו כתב לי לוותר על הפעילות ולדאוג קודם כל לעצמי.

אני לא יכולה לוותר על הפעילות . כי אלה החברים שלי.

מצאתי הבנה והקשבה והזדהות אצל חבר עירקי,

האסיר המפורסם מתחת לברדס מאבו ג’רייב.

אני באה לתמוך ואני יוצאת תומכת ומועצמת כל כך

ויש לי את ההזדמנות לדבר עם אנשים שעברו חוויות קשות בצורה קיצונית

והזדמנות לדבר עם אנשים שעברו עינויים ממש.

כאשר

יושבים בשקט בתחתית הבאר

שומעים את מי שקורא אלינו מלמטה

ויש שפה משותפת של אנשים שעברו הרבה סבל שמזהים אחד את השני.

אני לא יכולה לנתק קשר עם חבר לעט מעזה

שעבר איתי את הגירושין שלי

ועוד מיליון דברים.

לא יכולה לוותר על התחושה שיש מישהו בעזה

שדואג לי.

שמבין אותי.

פשוט כי יש דברים כל כך קשים

שרק מי שחווה על בשרו יבין.

זו מסיכת החמצן שלי,

הקשרים האלה .

המתנה של האימון לשמוע עדויות .

המתנה שאני מקבלת

בכל פעם שמישהו משתף איתי סיפור חיים.

זה מעצים אותי.

אני לא יכולה לוותר על זה כי זה מעצים אותי ברגעים הכי חלשים שלי.

לשבת בשקט בתחתית הבאר של עצמי ולשמוע את מי שקורא וזועק

אלי מלמטה. לפעמים קשה ובודד בתחתית הבאר, אבל אף פעם לא שקט.

קשה ועצוב בתחתית הבאר

מיליון קולות מושתקים זועקים מתחת לתחתית הבאר.

ואני מסרבת להחריש את עצמי ולהפסיק להקשיב להם.

אם לא אקשיב להם לא יהיה מי שיקשיב לי

ערבית- ג’יהאד של עט ואמת

. צריך ללמוד ערבית אפילו בשביל מראית עיין….

כנאפה ערבית
ليفي כנאפה ערבית

אין מה לקנא בי- המוח שלי עובד בצורה משונה מאוד.

מה שחסר לי בכישורים חברתיים אני מפצה בכישרון לשפות.

כישרון בשפות זה ממש הפורטה שלי,

בשבילי שפה זרה זה כמו פסנתר למוזיקאי.

ואני לא מצפה שכולם יהיו כמוני אבל

אני חייבת לומר

שללמוד ערבית כל כך משנה הרבה.

אנחנו לא נראים טוב כשמאלנים

שלא יודעים לגמגם אפילו “סבאח אל ח’יר”.

זה לא נראה כנה, אם לא מנסים אפילו.

לא חייבים להצטיין בערבית שוטפת ,

אבל זה עניין של מראית עיין.

לפחות תשתדלו ללמוד קצת

וגם אם תגמגמו

ותעשו בושות לעצמיכם,

זה פחות מביך בעיני

מאשר להיות פעילים

שנתפסים בתור לא-כנים ולא ישרים


جهاد الكلام والحقيقة

‏انا معك
في قلبي
روحي
جسمي
وفي سيفي
هي سيف الحب والكلمات.


#عرفان

אני מרגישה שהערבית שלי בסיסית ומוגבלת נורא והיא ערבית ספרותית, לא מדוברת . מצד אחד זה נשמע קצת מליצי אבל מצד שני למי שמדבר איתי ברור כך נדמה לי שלא למדתי לדבר ערבית בצבא אלא מקריאה מרובה ובכלל שאני אשת ספר שקוראת הרבה. לפעמים שואולים אותי בחשדנות מאיפה הערבית ואני מסבירה שהתחלתי ללמוד את השפה בבית הספר ואחר כך אצל המורה יוסוף עספור מיפו ואת היתר מן ההפגנות ומן החיים עצמם.
I go to sleep every night praying for a new dawn in the Middle East I wake up to discover middle east has hacked my heart again.

הפוליטיקה המכובדת של הפמיניזם הניאו- ליברלי

Leafy_magnet
פייה שבורה a broken fairy

אייבליזם

אייבליזם- גזענות כלפי בעלי מוגבלויות

אינה תופעה שיחודית דווקא לפעילות של עמותת כולן .

הדרת נשים בעלות מוגבלות היא חלק מהבעיה של הפמיניזם הליברלי,

ביחד עם ההדרה של הטרנסיות ושל עובדות המין.

אחד מסממני ההיכר של הפמיניזם הניאו-ליברלי

הן עמדות שליליות והדרה כלפי נשים מוחלשות אחרות.

זו לא טעות- זו מדיניות.

והסיבה שזאת המדיניות היא תועלתנית:

חבירה לקבוצות שהן יותר מוחלשות ומדוכאות

לא משרתת את האינטרס של הארגון

לצבור הון פוליטי , חומרי וחברתי.

הסיבה שהפמיניזם בישראל לבש צורה

מדירה ומפלה דרך פעילות של ארגוני חברה אזרחית:

היבדלות

המקימות של עמותת כולן

שאפו להקים קבוצה בעלת כוח פוליטי.

כוח פוליטי נצבר

על ידי חבירה לגופים בעלי כוח

והתבדלות מקבוצות מוחלשות יותר,

אשר פוגעות ביוקרה ובתדמית שלהן.

להכיל בעמותת כולן

נשים בעלות מוגבלות,

נשים עם שיוך אתני אחר,

טרנסיות או עובדות מין-

דבר זה היה פוגע ביוקרה של

עמותת “כולן”

וביכולת שלה לצבור הון סמלי.

בסופו של דבר הפמיניזם הניאו-ליברלי

מסחיר גם את היחסים הבינאישיים

שהופכים לתחרות על צבירת הון אנושי.

השאיפה של ה פמיניזם הניאו-ליברלי היא לחבור לקבוצות חזקות,

לא להעצים את הקבוצות החלשות.

הטיעון של הפמיניזם הליברלי הוא

שנשים מוחלשות מעצם היותן נשים

ומאחר והן נתונות תחת דיכוי מגדרי

הרי שהאתגר הראשון הוא

צבירה של כוח פוליטי שמספיק כדי לחולל שינוי חברתי.

חבירה לקבוצות מוחלשות-

עובדות מין, טרנסיות

, נשים בעלות מוגבלות

ונשים מתמודדות נפש פוגעת ביוקרה של הקבוצה.

לעומת זאת-

כאשר פוליטיקאי כמו רון חולדאי מצטלם עם מסיכה הרי שהדבר תורם ליוקרה של הקבוצה

גם אם חולדאי רחוק מבחינה ערכית מן הפמיניזם

ומדובר רק בווירטו סיגנאל.

הסחרה

בשורה התחתונה- ניאו ליברליזם גורם להסחרה של כלל היחסים הבינאישיים,

לרבות ערכים ואידאולוגיה שעוברים המרה לצורות של הון סמלי שעליהן מתחרות הנשים.

בסופו של דבר ההסחרה גורמת גם לארגוני חברה אזרחית לפעול לפי הגיון כלכלי של עלות מול תועלת, במקום שיתוף פעולה מכיל ושיוויוני לטובת הכלל.

“הגעתי למצב נפשי מזעזע”: פעילות לשעבר חושפות את הסודות מאחורי עמותת כולן הפמיניסטית

17/04/2022 קרין שגיא

“הכריחו אותנו לעבוד מסביב לשעון, מי שעזבה את העמותה – עשו עליה חרם”: אחרי ההאשמה בהטרדה מינית, עדויות חדשות מתארות התנהלות מזלזלת מצד מנהלות העמותה “כולן” כלפי פעילות. “הן ראו בת 16 מתחרפנת ולא עשו כלום”, סיפרה פעילה לשעבר, “הנעורים נלקחו ממני”


Schalk, S. (2013). Metaphorically Speaking: Ableist Metaphors in Feminist Writing. Disability Studies Quarterly33(4).
Ortega, M. (2006). Being Lovingly, Knowingly Ignorant: White Feminism and Women of Color. Hypatia, 21(3), 56–74.
#opkulan

תחקיר מאת קארין שגיא-מגזין את

פייר בורדיה: מבנים, הביטוס, פרקטיקות

פייר בורדיה: מבנים, הביטוס, פרקטיקות

פייר בורדיה: מבנים, הביטוס, פרקטיקות

אתר מקום

Sisterhood: Political Solidarity between Women
Bell Hooks
Continue reading “הפוליטיקה המכובדת של הפמיניזם הניאו- ליברלי”

המשוגעת מעליית הגג ועמותת כולן

Leafy_magnet

המשוגעת מעליית הגג-

הגיבורה של הגל החמישי בפמיניזם

השיח סביב פגיעה מינית

אינו סובל ומכיל מורכבות.

בוויקטימולוגיה-

יש קורבן טוב וקורבן רע.

יש קורבן אשם וקורבן חף מפשע.

יש נשים רעות, פרוצות ומופקרות

ונשים חסודות ותמימות.


ברטה המשוגעת

הבנייתה של דמות המשוגעת מעליית הגג כלומר,

ברטה, ה”משוגעת” המקורית היא הדמות

בספרה של שארלוט ברונטה אשר מגלמת את ההדרה

מן המרחב הציבורי של האישה ה”בעייתית”/ ה”לא בסדר”

זו שאינה מתבטאת באופן קוהרנטי אלא ממלמלת או נוהמת

זו שצריך להחביא מעיני כל כי היא בושה למשפחה –

בספר “ג’יין אייר “של

שרלוט ברונטה ברטה

נכלאת בעליית הגג

על מנת שג’יין החוקית והלגיטימית

תוכל לתפוס את מקומה

בקומת המגורים.

התהליך הזה דומה לתהליך

שבו הבנתה עמותת “כולן

” את השיח סביב פגיעה מינית.

אני ונשים אחרות

תוייגנו בתור משוגעות

ונשלחנו לעליית הגג,

בזמן שנשות הצוות של כולן

שאפו לכבוש את

הספירה הציבורית .

עמותת “כולן”

הדירה עובדות מין,

טרנסיות ומתמודדות נפש

. כולנו תוייגנו כקורבנות רעים,

קורבנות אשמים

שאסור ולא כדאי לתמוך בהן.

התופעה של תיוג והדרה היא מקומית וגם גלובלית

תיוג והדרה של נשים בעלות מוגבלות או

שאינן נורמטיביות מסיבות אחרות,

של נשים מוחלשות באופן כללי

היא תופעה חברתית שמתרחשת במקומות שונים

ברחבי העולם והגיעה גם לארץ.

תיוג והדרה נעשים על בסיס ערך חברתי.

הערך החברתי של נשים נקבע

לא רק על פי המגדר שלהן

אלא גם על פי מאפיינים אחרים.

הפמיניזם הניאו ליברלי מעודד היווצרות של

היררכיה שבה הנשים ממיצב חברתי כלכלי גבוה

משמשות בתור הקול של חסרות הקול, המוחלשות.

אשר נדרשות לשתוק ולתת לנשים הלבנות לייצג אותן ולדבר בשמן.

המשוגעת מעליית הגג

מורשת של היבדלות

תהליך של היבדלות מנשים מוחלשות

של הדרה ודחיקה לשוליים במקום הכלה

ויצירת היררכיה מעמדית בין נשים

כמו גם

שימוש בפרקטיקות אייבליסטיות

של תיוג נובע מכך

שנשים בעלות מוגבלות

נתפסות קודם כל כמוגבלות.

כלומר, מוגבלות לפני שהן נשים,

הזהות שלהן

כנכות קודמת לזהות המגדרית שלהן,

(הנכות הופכת לזהות המאסטר)

הן נשים פגומות ואולי אפילו לא נשים בכלל ,

כך או כך ,

הפמיניזם הניאו-ליברלי נוקט כלפיהם

במדיניות אשר

מודדת אותן לפי ערכן

ולמרבה הצער הערך

של מוגבלות בשיח הפמיניסטי

של הגל הרביעי הוא ערך נמוך

(עמדה אייבליסטית (יכולתנית

כלפי נשים בעלות מוגבלות

ובפרט כלפי

נשים בעלות מוגבלות נפשית

אינה מייחדת

את פעילותה

של “כולן”

כארגון דווקא אלא את

ארגוני

הפמיניזם הניאו-ליברלי ,באופן כללי.

הגילום משמעו שעמותת כולן

נדמית לארגונים פמיניסטיים אחרים

בני זמנינו מארצות אחרות

שפועלות בפלטפורמות

של מדיה חברתית.

עמותת “כולן ”

מאמצת פרקטיקות

של ארגונים פמיניסטיים אחרים

אשר בתורם ,

מגלמים את

השילוב בין אידאולוגיה

לניאו -ליברליזם.

ארגונים פמיניסטיים גלובליים

אחרים “נופלים”

בגישה אייבליסטית

אשר

מדירה נשים בעלות מוגבלויות

מן השיח הפמיניסטי

בגלל שהסטיגמה אשר

גוזרת עליהן

פיחות בערך החברתי.

המשמעות של פמיניזם

ברשתות החברתיות המקוונות

הוא

שהנראות הפכה

להיות חשובה

יותר מהתוכן

והאינטראקציות בין אנשים

הם שוק שבו סוחרים

בלייקים ושיתופים,

צורות של הון חברתי מקוון

הווצרות הון טראומה

סיפורי החיים של הנשים הפמיניסטיות

הפכו לדרך להרוויח לייקים וחשיפה –

, סיפורי חיים פמיניסטיים

הסחרה commodification

הופכים להון חברתי

שזו המשמעות של הסחרה,

בדיעבד אפשר לתרגם

לייקים וחשיפה גם לכסף ממש

השיח שעוסק בטראומה עובר

הסחרה – קומודיפיקציה.

הטראומה הופכת להיות צורה של הון

כאשר היא מועברת במילים וסרטוני וידאו

ככל שהטראומה

ומביאה לחשיפה, לייקים ושיתופים ,

כך

ערך השוק של הטראומה גבוה יותר

הגל החמישי של הפמיניזם

יתאפיין לעניות דעתי-

במאבק איתנים בין

הפמיניזם הניאו ליברלי

שמייצגות

נשות עמותת כולן

לבין

( intersectional feminism )

הפמיניזם מצטלב

המכיל

כלפי טרנסיות

ועובדות מין,

כלפי מתמודדות הנפש,

וכלפי כל הנשים הלא-לבנות

כי נהיה צפוף בעליית הגג

Continue reading “המשוגעת מעליית הגג ועמותת כולן”