מבאס להיות במצב של רגישות יתר.
דברים קטנים יחסית גומרים לי את הלב.
פוסט של אבא אחד, שנכתב בעברית רצוצה מגולל סיפור.
המשפחה משפחה קשת יום. אין להם הרבה, אבל הם מסתפקים במועט ושמחים בחלקם.
והינה, הבן חוגג בר מצווה והוא רוצה שיהיה לו פלייסטיישן, כמו לחברים.
האבא , עובד קשה, לא מבין כל כך מה זה הפלייסטיישן,
אבל הוא יודע טוב מאוד שיש לכל הילדים בכיתה, והילד שלו רוצה גם.
האב החרוץ חסך שקל שקל, לקנות לבר-מצווה את הפלייסטיישן.
הוא דמיין בראש איך הבן שלו יקבל את המתנה, איך ישמח, שהוא כמו כולם.
הבר-מצווה מתקרבת – והסכום שחסך האבא קרוב, אבל לא מספיק.
האבא נלחץ, מתחיל לברר אופציות ואפשרויות.
נכנס לאתר יד 2, מחפש מכשיר מחודש, אולי אפילו מחנות מקוונת…
והינה קופצת לה מודעה.
מישהו, אדם פרטי, מוכר פלייסטיישן , כמו חדש, מהניילונים.
במחיר הרבה יותר זול. הפלייסטיישן נקנה, אך בקושי היה בשימוש.
המוכר, שמזדהה כאדם דתי שומר תורה ומצוות מאשר ומבטיח.
מדובר בפלייסטיישן תקין, באחריות מלאה.
האב היקר לא מנוסה ברכישות באינטרנט.
הוא קופץ על המציאה, שמח על המחיר הזול שמצא.
אפס- מסתבר כי מדובר כמובן ברמאות.
הפלייסטיישן לא נדלק, המוכר נעלם, מספר הטלפון לא זמין.
כל הכסף שהאבא חסך נגנב, ירד לטימיון.
החלום לקנות פלייסטיישן נגנז.
מייעצים לו גולשים עיצות טובות – להבא שילמד מניסיון.
לא עושים העברה בנקאית, נותנים מזומן ביד לשליח רק אחרי שרואים את המוצר שהתקבל תקין.
אבל כל העיצות הטובות שבעולם לא יחליפו פלייסטיישן, וגם לא אמון שהופר
ותקווה של אדם פשוט שנרמסה בידי נוכל.
הדייט שלי עם השב”כ.
מי שלא פוחדת ממלחמת אחים- כנראה שאין לה אחים בצד השני.
ולי קשה לשכוח את הדייט שלי עם איש כוחות הביטחון לשעבר.
העניין הוא שכמובן שלא ידעתי שהוא כזה. אחרת לא היה על מה לדבר.
הוא הציג את עצמו כמי שעיסוקו בהוראת מדעים מדוייקים.
אף מילה על עבר בכוחות הביטחון.
הוא היה ממש, אבל ממש חמוד .
הדייט זרם מצויין.
הוא מאוד מצא חן בעיני והרגשתי שאני מוצאת חן בעיניו..
הוא סיפר לי על השבוע שהיה לו, איך חתלתול אימץ אותו ואיך הוא מצא נדל בכיס.
סיפרתי לו סיפורי חתולים והוא צחק בצורה חנונית מקסימה והשפריץ את הקפה מרוב צחוק.
נזכרתי בכל מדריכי הדייטים שקראתי שאומרים שאם יש צחוקים כנראה שהדייט הולך טוב.
ואז אני לא זוכרת איך עלה נושא ההפגנות. מי אני ומה עושה בחיים.
ברגע שהוא הבין עם מי יש לו הכבוד ועם מי הוא יושב הוא קפץ כנשוך נחש.
הוא גמגם בחוסר נוחות על העבר שלו, על מה שהוא עשה, הוא לא אמר הרבה כמובן.
מספיק כדי להבין שבשבילו לשבת עם מישהי כמוני
זה ממש יריקה בפנים של כל החברים ההרוגים או משהו כזה. הוא נחנק והשתנק ועזב בהפגנתיות.
אני ריחמתי עליו נורא והרגשתי רע בשבילו על חוסר הנעימות שלו למרות שבעד כל הון שבעולם אני לא חושבת שעשיתי משהו רע בהשתתפות שלי בהפגנות.
הוא התנהג כאילו הוא בזה הרגע הסתחבק ממש עם מוחמד דף.
בראש אני מבינה שהחנון המתוק ונעים ההליכות הזה הוא כנראה האויב,
מי יודע איפה היה ומה עשה ובמה היה מעורב. זה הרי חנון של מדעים מדויקים
ונראה כבד.
לשנוא אותו, לאחל לו רע , לראות בו אויב אני לא מסוגלת.
להיפך. איכשהו אני מרגישה צער רב על עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מישיבה של שלושת רבעי שעה בחברתי.
מאז אותו דייט אומלל העליתי תמונה שלי בכאפייה לטינדר רק כדי שלא יהיו טעויות נוספות מצערות כאלה. אני מבינה שעבור 90% מהבנות בטינדר, העבר שלו ב”כוחות הבטחון” זה כנראה יתרון משמעותי אבל לא בשבילי.
Leave a Reply