fbpx

Leafy sees

Leafy sees- News, Politics, artwork ^and more

Leafy


  • הבעיה של השמאל

    זה שסמאח סלאימה ורמי יונס למשל כותבים בשיחה מקומית. זאת לא תעודת הכשר לאפרטהייד דיגיטלי. בסופו של דבר- היהודים הם שמחליטים איזה פלסטיני יקבל במה ומי כאמור יוגלה לערבות הטלגרם או יצייץ את עצמו לדעת בטוויטר. לכובש יש את הזכות לדמיין את הנכבש בצלמו ובדמותו, כחומר ביד היוצר. אם אני הייתי צריכה לנהל כלי תקשורת […]


הבעיה של השמאל

זה שסמאח סלאימה ורמי יונס למשל כותבים בשיחה מקומית.

זאת לא תעודת הכשר לאפרטהייד דיגיטלי.

בסופו של דבר- היהודים הם שמחליטים איזה פלסטיני יקבל במה

ומי כאמור יוגלה לערבות הטלגרם או יצייץ את עצמו לדעת בטוויטר.

לכובש יש את הזכות לדמיין את הנכבש בצלמו ובדמותו, כחומר ביד היוצר.

אם אני הייתי צריכה לנהל כלי תקשורת פלסטיני-ישראלי יכול מאוד להיות

שתמונת העולם שהייתה מתקבלת היא שאלימות מגדרי והפאטריארכיה הם הבעיה מספר אחת והכיבוש בעייה מספר שתיים.

“שיחה מקומית” הוא בעצמו כלי תקשורת מודר ולכן להתעסק בשאלה “מי מודר בקרב המודרים” ? או “מי נדחק לשוליים” לא כפול אלא שלוש או ארבע פעמים היא כביכול שאלה לא חשובה.

אחד המקורות החדשותיים שלי הוא אסלאן ח’ליל. הוא מצייץ קבוע את כל החדשות החשובות,מדוייק ומאומת. אני לא יודעת איך לא פנו אליו מ”שיחה מקומית” שיהיה כתב ואף אחד כמעט לא יודע מיהו למרות שהוא צייצן חדשות מוביל.

יש גם לואיי חמדאן, שאני מכירה מעדכוני הווטסאפ. ולאמה מנאסרה.

“שיחה מקומית”כמובן לא מייצר את האפרטהייד הדיגיטלי- פשוט כל טור שחגי מטר מפרסם מגביה את החומה בעוד לבנה לבנה.

תשומת לב היא משאב מוגבל ולהעניק אותו למי שהתפקיד עבר אליו בירושה כאילו השמאל הוא מועדון פיאודלי- אפילו אם חגי מטר היה ניחן בכישרון כתיבה של שייקספיר והליכות של פלוטרכוס , מטעמי נראות וטוב טעם זה לא ראוי….

המעמד של מי ש”שמאלנותו אומנותו” צריך לרדת ולפנות את הבמה לטובת אנשים חדשים.

שמענו מספיק את כל הבנים והבנות של.הבנו שהתוכנית היא להתבדל עוד יותר ולהתבסם מהיותנו מיעוט נרדף.

מאחר והרעיונות של ה- NGO Superstars לא הובילו אותנו לשום מקום-

הגיע הזמן לבנות שמאל שמפרק מבני כוח דכאניים ולא משעתק אותם.

הדברים האלה נכתבים מדם ליבי.

הסיבה לדעתי שמכל מפלגות ה”שמאל” היחידה שהצליחה לעבור את אחוז החסימה זאת חד”ש-

היא בגלל התנהגות הפעילים. ברמה האישית

בשפה התיאורטית: מארכס אמר, שאי אפשר להפריד בין תיאוריה לפרקסיס

ה”בעיה של השמאל” כמו שקוראים לזה- היא בדיוק זה, סתירה בין תיאוריה לפרקסיס.

אני חושבת שהקאדר שהצביע לחד”שלא בהכרח דוגל ותומך בדיעות שלה,

אבל יש מן הפעילים של חד”ש מגיעים לכל מקום, לא מתנשאים ומדברים בגובה העיניים.

ובגלל זה חד”ש שרדה ככוח פוליטי.

אני כמעט יורדת לרמה של לכתוב שמות, ולחלק ציונים.

הפעילים של חד”ש שהיו זמינים לכולם ובכל מקום בצניעות ויושר,

אתם יודעים מי אתם.

אני לא מסכימה איתכם על המון, הפער ביננו עמוקה , תהום ממש,

אבל בסופו של דבר, אי אפשר להפריד בין האישי והפוליטי.

לפעמים מספיק פעיל אחד מסור שמייצג בכבוד וההתנהגות שלו מושכת ומקרבת אנשים,

כמו שמספיק פעיל כדי להרחיק ולייצר ניכור.

וה”בעיות של השמאל” ידועות ומוכרות,

אני לא הילד הראשון שצועק שהמלך הוא עירום. פשוט- מלך עירום עדיף על אנרכיה ברחובות, לא ככה?

Published by

Leave a Reply

%d bloggers like this: