fbpx

Leafy sees

Leafy sees- News, Politics, artwork ^and more

Leafy


  • מסי מאחד את העולם

    אפשר לאהוב או לא לאהוב כדורגל, אפשר להבין או לא להבין במשחק הזה, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מערב ה-18 לדצמבר בשנה הזו- אתמול בערב שעון ישראל האיש הזה ליכד את העולם, וגרם לכולנו, בכל מדינה בעולם כמעט, וגם למי שאיננו אוהד ארגנטינה- אותו מסי גרם לכולנו לרגע אחד לעצור, לשכוח מכל מה שאי […]


מסי מאחד את העולם

אפשר לאהוב או לא לאהוב כדורגל, אפשר להבין או לא להבין במשחק הזה, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מערב ה-18 לדצמבר בשנה הזו- אתמול בערב שעון ישראל האיש הזה ליכד את העולם, וגרם לכולנו, בכל מדינה בעולם כמעט, וגם למי שאיננו אוהד ארגנטינה- אותו מסי גרם לכולנו לרגע אחד לעצור, לשכוח מכל מה שאי פעם עבר עלינו, להביט במסך ופשוט להאמין שיכול להיות פה טוב.

Lior Schick, Facebook, 19.11.2022

איזה יפה זה לראות את העולם כולו שמח בשמחת הכדורגל. שמח בשמחה של איש אחד, של מסי.

אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ראיתי עולם שמח.משהו טוב גלובלי.

בדרך כלל- אם משהו הוא בגדר אירוע עולמי, זה דבר רע.

נדמה לי שהפעם האחרונה שהייתה כזאת שמחה המונית הייתה כשביידן החליף את טראמפ ב2021

ישבתי אתמול וצפיתי בשידורים חוזרים מהמונדיאל- הרגעים הגדולים.

אבל מה שמעניין אותי זה לא השערים והכדור, אלא הבעות הפנים של השחקנים ובמיוחד אחרי הבקעת השער המוצלח .האנושות חייה מסיפורים שהיא מספרת לעצמה על עצמה.

הסיפורים האלה מבוססים על אותם נראטיבים, אבל הגירסאות שלהם משתנות.

מסי- הוא גיבור. כמו הגיבורים שהיו פעם, שמתוארים בספר “חיי אישים” של פלוטרכוס.

הוא גיבור בן זמננו משום שהוא מחזיר את הכבוד לעבודת הגוף בעידן שהולך ונעשה וירטואלי ודיגיטלי.

מסי מייצג סוג של פשטות, צניעות, הוא נסיך שצמח מכלום ושום דבר,

העוצמה שלו נובעת משייכות לקהילה והוא יונק ממנה את החוסן שלו

לא מכסף שירש ולא ממעמד שנולד אליו. מה שנקרא- “בעשר אצבעותיו”.

מרגש לראות אגדה ומיתוס מתהווים בזמן אמת מול עינינו. אבל אני תוהה- למה אין לנו יותר ממנו ?

למה אין לנו עוד דמויות של גיבורים להעריץ אותן, לאהוב אותן, להזדהות איתם לדבר עליהם?

נדמה שהעולם זקוק לדמויות כאלה, זקוק לסיפורים ואגדות , למיתוסים חדשים שיחליפו את אלה שנכחדו , שאנחנו לא מאמינים בהם כבר.

תודה מסי!

כותב ג’ון בראון (שם עט) על גיבור אחר של נבחרת ארגנטינה

גיבור, אחד מהם בעצם, הגמר דיבו מרטינז המטורף. בגיל 12 נאלץ לעזוב את הבית במר דל פלטה לבואנוס איירס כדי לגור לבד קרוב לקבוצה, ואז לעבור לאנגליה בגיל 17, לבד, למרות שידע שלא ישחק כנראה עשור כשוער ראשון, יעבור בשאלות מעיר לעיר, כדי שלמשפחה שלו יהיה מה לאכול.

הם כולם עברו את המשבר הגדול ב2001 כילדים. די מריה, שכל המאמנים שהיו לו זרקו אותו מהקבוצות, שאבא שלו סחב פחמים וקירות הבית שלו היו שחורים, כדי שיוכל לשחק כדורגל, והמשפחה שלו התפרקה כאשר עבר לבנפיקה. כאשר סופסוף הגיע לגמר המונדיאל ב-2014 ריאל מדריד, שרצתה לזרוק אותו כדי להביא שחקן עשר פעמים פחות טוב ממנו, שלחה מברק לפיפ”א כדי לאסור עליו לשחק כי הוא פצוע. הם הרסו לו את חלום חייו, עד שהוא קיבל עוד הזדמנות ביום ראשון, ושם אף אחד לא יכול היה לעצור אותו כאשר הוא מפרק את הגב של דמבלה.

או גונסאלו מונטייל, ש-3 מחבריו נהרגו מיריות בעיר בה נולד, והוא שיחק בריבר בכל העמדות עד שמצאה מקום כדי שיהיה לו מספיק כסף לקנות להורים שלו בית, ועדיין היה חוזר בכל שבוע לעירו כדי לבעוט פנדלים עם החברים שלו, ובגמר בעט את האחרון כאילו הוא משחק ליד הבית. או המנצח של הסקלונטה, ילד מכפר של 2800 תושבים שאף אחד לא הסתכל לכיוון שלו והפך למאמן של הנבחרת כי אף אחר לא רצה וגם כך לא היה איך לשלם להם.

מערכת אתר ערוץ הספורט |ספורט 5| פורסם 21/12/22 גיבור לאומי: מסי עשוי להתנוסס על שטר

Published by

Leave a Reply

%d bloggers like this: