מאמרו של אורן זיו- באתר שיחה מקומית: השינוי לא יבוא מהכנסת, השינוי יבוא מהתנגדות
אלימות צורות ומופעים רבים לה. יש אלימות ישירה, גלויה, גופנית
, שאנחנו נתקלים בהה לא מעט במהלך הפעילות.
הכיבוש הוא אלים, וכך גם ההתנגדות של הנכבשים, כמיטב המסורת של פאנון.
אבל יש עוד סוגים של אלימות, סמויים ומעודנים יותר.
בסופו של דבר,כאשר אנחנו נולדים לתוך אלימות וחיים בתוך אלימות,
האלימות הזאת מוטמעת בנו, ומגולמת בנו.
כפי שאמר נועם חומסקי,
הדרך לקטוע את מעגל האלימות היא לא לשתף איתו פעולה, לא לקחת בו חלק
כאשר מדובר באלימות גלויה, ישירה קל להבין איך לא להיסחף ולהיגרר אליה
, אבל מה לגבי אלימות סמלית?
המונח אלימות סמלית נטבע על ידי הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה
והוא מתייחס
למופעים סמויים מן העין של הדרה
, שאינם מותירים צלקות בגוף אבל הם כואבים לא פחות בנפש.
ליחס של התעלמות, חרמות שקטים,
הרבה התנהגויות שקשורות למה שבורדייה מכנה
כל כך הרבה פעולות של השמאל הישראלי
מגלמות בתוכן גזענות של האינטליגנציה,
ורצון להיבדל מן ההמונים הישראלים הנבערים להיות נאורים.
קל מאוד לשנוא את הכיבוש,
אבל קשה לא לראות את כל עם ישראל בתור ה”כובשים”
ולאבד אמפטיה כלפי הצד החזק לכאורה ביחסי הכוח.
קל לשכוח שדיכוי הוא לא חד ממדי אלא רב ממדים
והפלסטינים בכפרים בגדה המערבית
הם לא האנשים היחידים שמדוכאים בארץ הזאת,
גם אם ללא ספק שמור להם מקום של בכורה בהיררכיית הסבל הישראלית.
המציאות היא מורכבת, יש אנשים שהם מדוכאים וגם מדכאים בכרטיס אחד.
חלק מאיתנו נולדנו עם קלפים טובים, וצריך להיות מודע לכך.
שיש סיבות למה אנשים נחלקים בארץ לשמאל ולימין
למה חלק מהאנשים פוחדים מפני פלסטינים בעוד אחרים פשוט גזענים ממש
. פחד וגזענות אינם היינו הך
אמפטייה היא משאב מוגבל,
ובמצבים של עימות אלים היא נוטה להידלדל מהר יותר ממשאבים אחרים
אם נניח שהישראלים האחרים,
הימנים הם מפלצות זה אומנם יעשה אותנו מעטים וצודקים, אבל בדלנות לא מקדמת שינוי חברתי
השאיפה להיבדל מהישראליות המפלצתית גורמת לנו בשמאל
לנקוט באסטרטגיות של בידול ולא של דיאלוג וקירוב לבבות
Leave a Reply