מדינת הלכה פרק שני
אנשים נהרגים מעבר לחומה כל הזמן ונדמה שלמוות שלהם אין משמעות
. הם נורים כמו כלבים שוטים. כל מי שמתקרב לחומה נורה.
למרות זאת אנשים ממשיכים לנסות לחצות לצד השני.
יש המעדיפים כדור בראש על פני מוות ברעב, או ממחלה.
אנחנו כמעט ולא שומעים על האנשים מעבר לחומה והם לא מעניינים אף אחד
. זה לא שאין בעיות בצד שלנו, להיפך
מכל המשאבים שמתכלים נדמה שהמשאב של דאגה ואכפתיות לזולת נגמר הכי מהר.
ברדיו מזמזם חזן מזמורי תהילים. הקול שלו חם ונמוך,
כמעט אפשר לחשוב שהוא חי בסרט, שר שיר ערש לאנשים עייפים בשפה עתיקה.
השדרן אמר שצריך להתחזק, לקרוא עוד מזמורי תהילים והישועה תגיע.
ישועת השם כהרף עין, אמר.
אנחנו זקוקים לנס גלוי ממש.
את שלב הישועה עברנו מזמן.
לתקן עולם במלכות שדי, כך אנחנו מצווים.
אני לא מנסה לתקן את העולם ואפילו לא את עצמי.
אני מנסה לחלץ ילד מעבר לחומה אבל אני לא יכולה שלא לתהות,
למה דווקא הוא, למה הילד הזה, מה מיוחד בו.
עדיף לדעת כמה שפחות. רק את ההכרחי
. ככה יש פחות מה לספר במקרה שנתפסים.
אלה שנתפסים לא נעלמים. הם חוזרים בתשובה
. כולם חוזרים בתשובה בסוף.
אולי גם אני אחזור בסוף בתשובה,
אין לי מושג מה עושים שם בסמינרים לכופרים שהוא כל כך יעיל.
הז’אנר האהוב על רבים בטלוויזיה הכשרה הוא וידויים של חוזרים בתשובה.
איך חיו בחטא והיו מושחתים מוסרית,
ואיך התפקחו וראו את האור, קבלו על עצמם עול תורה ומצוות.
מי שהיה יכול ברח לחוץ לארץ.
לכן רוב החוזרים בתשובה המתוודים הם אנשים שלא מוכרים לי.
אנשים שלא ברחו.
כולם מספרים שטוב להם הרבה יותר מאז החזרה בתשובה.
הם נהיו ממש מאושרים ומברכים את המחזירים בתשובה שזיכו אותם לשוב להשם יתברך.
החבר’ה שלי בטוחים מפני חזרה בתשובה.
הם עדיין יכולים למות מרעב, מחלות, במלחמה.
אבל הם מוגנים מפני האור המסנוור, הנורא, ששורף הכל.
אני נוזפת בעצמי. זה לא הזמן לחלומות בהקיץ. נדרשת עירנות,
דריכות מתמדת כי יש מחסומי פתע בדרכים
ובכל רגע יכולים לעלות חיילים לאוטובוס ולגלות שיש עליו ילד ערבי בלי תעודות.
Leave a Reply