במדינת הלכה פרק רביעי
החשש הגדול שלי היה בדיקות די אן איי במחסומים.
כלומר, שיבקשו ממני ומן הילד לפתוח את הפה,
יקחו דגימה ויראו שאין קשר ביולוגי ביננו
והסיפור שמכרתי להם מצוץ מן האצבע, הוא לא הילד שלי.
למה שלא יעשו את זה בעצם?
אני חושבת , אני כמעט בטוחה שאין עוד אף ערבי באוטובוס שחוצה מעבר לחומה, חוץ מהילד שיושב לידי.
הילד יושב בשקט מוחלט, הוא אפילו לא זז כמעט. הייתי אומרת שהוא משותק, מהופנט, או מסומם. אני לוחצת לו את היד. קצת חזק, הוא מחזיר לי לחיצה. הוא מניח את הראש שלו, ונשען עלי.
הלב שלי נמס באותו הרגע, למרות שאין לי ילדים משלי ואת הילד הזה אני בקושי מכירה,
לא דיברתי איתו ובכל זאת לקחתי על עצמי סיכון כל כך גדול כדי להוציא אותו מאחורי החומה
ולהביא אותו לצד שלנו, בשביל מה ולאיזה מטרה, אני לא יודעת. אולי פשוט רק כדי שישרוד, שיהיה לו סיכוי.
כל האנשים מעבר לחומה ימותו לאט לאט ואני חושבת שגם בצד שלנו, אנחנו הולכים ונכחדים,
אבל אף אחד לא מדבר על זה אלא רק על טכנולוגיות הפוריות החדשניות והנפלאות
שמאפשרות לכל אישה ביולוגית להביא ילדים אם היא רק רוצה,
אפילו אם היא בת תשעים, כמו שרה אימנו, אמר השדרן בפרסומת ברדיו.
המדינה מבטיחה מזון מסובסד לכל ילד חדש שנולד, הם רק לא מספרים איזה מן תזונה
הכל מבוסס על תחליפים מהונדסים גנטית, והטעם בהתאם. מגוון אין.
יש לחם שאפוי מגפת, פסולת של זיתים, יש תחליף קפה שעשוי מתמר,
הכל מועשר בויטמנים ומינרלים, וכשר למהדרין.
שום דבר לא דומה לטעם של פעם של פעם, למרות שהכל זה תוצרת הארץ, הופרשו תרומות ומעשרות. אי אפשר לייבא מזון יותר, וגם אם היה אפשר, לא היה מהיכן. אז מסתדרים עם שהארץ הזאת מניבה, ויש הרבה חוות חקלאיות שאליהן שולחים חוזרים בתשובה שלא מתחשק להם ללמוד תורה, ועבודת כפיים הולמת אותם.
זכות גדולה לעבוד את אדמת ישראל הקדושה, עכשיו זאת לא ממש זכות, אין ברירה, אם לא- כולנו נגווע ברעב.
Leave a Reply