במדינת הלכה פרק ראשון
הדברים הלכו כל כך מהר, כמו חלום, שהיה קשה מאוד להתעורר ממנו
. אפילו כשראיתי פגרי בתים ואנשים, עדיין היה קשה להאמין.
נדמה לי שאפילו יותר ממה שהתגעגעתי לחברת אנשים,
התגעגעתי לחברת הטכנולוגיה וכמובן ששנאתי ללכת לתפילות.
טיפוס מתבודד כמוני, תפילות בציבור תמיד גרמו למועקה עצומה בגרון שלי.
היו מעירים אותנו כל בוקר, מתנדב אחר, בצלצול פעמון,
וצעקות : יהודים, קומו עורו לעבודת הבורא
ככל שהחדשות מהעולם נעשו גרועות יותר
, כך הרבו אנשים יותר בתפילות.
הזמן החדש היה מאורגן בקדושה. בשבת היינו בלי חשמל.
הייתם מצפים שאנשים שלקחו מהם
את הגישה לאינטרנט יתקוממו איכשהו
. במיוחד כשחסמו את הרשתות החברתיות.
הרשתות החברתיות נעשו גם הן מלאות בזוועות,
פליטים, גורים נטושים על ערים חרבות , הפצצות.
כאשר אנשים התחילו למות, טיפין טיפין,
כל פעם אמרו לנו שזה בגלל החטאים שלנו,
ובראש ובראשונה המרשתת.
אחר כך קמה תנועת התשובה הגדולה שסחפה המונים,
להביא את כל המכשירים שמחברים אותנו לעולם ולנתץ אותם ,
לשרוף אותם, להיטהר מעבודת האלילים
, להיטהר מאהבת עצמינו ולמלא את ליבנו בקדושה ובטהרה.
זה לא נכון לומר שלא הייתה גישה לאינטרנט.
הייתה גישה לאינטרה-נט,
לרשת רימון שהיה בה כמעט הכל,
חדשות די אמינות ומדויקות ממלחמת העולם,
המחסור ההולך וגובר ושואת האקלים הממשמשת עלינו.
, היו בה גם מתכונים לבישול, מעשיות וסיפורי צדיקים
לא היה בה דברי כפירה ותועבה
בשביל זה היה צריך להשתמש בתור
, לעקוף את החסימה של האינטרנט הכשר כך זה נקרא
הסבירו, שאנחנו זקוקים לנס כדי שירד גשם.
ומי שרוצה נס צריך לחזור בתשובה, להיות ראוי לנס,
באמת ירד בסוף גשם, עכור ודלוח
, אבל אולי מה שעזר באמת היה גמ”ח המיים.
הממשלה קנתה גלונים על גלונים של מיים שהוצבו בבית הכנסת
. אלה היו מיים מותפלים כמובן, שיבאו אותם מטורקיה.
הממשלה הוציאה הון תועפות על החשמל שנדרש בשביל להתפיל את המיים ,
וכולם התבקשו לצמצם את צריכת החשמל הביתית , כדי שנוכל להתפיל יותר מיים.
בזמן שמיליונים בעולם גוועו בצמא, ישראל באמת הייתה אור לגויים,
או מה שנשאר מהם
, בזכות הנס של טכנולוגיית ההתפלה והמיים ה”קדושים” שחולקו למאמינים.
Leave a Reply