אני נזכרת באחת השיחות האחרונות שהיו לי עם צ’ארלי זכרונו לברכה,
והאם זה מותר להזכיר, שהוא היה שמאלני.
אמרו שצ’ארלי התעניין בפוליטיקה כי אני התעניינתי.
והוא רצה להתקרב אלי.
אני לא חושבת שזה נכון,
אני חושבת שהוא התעניין בי ורצה להתקרב אלי כדי לדבר ביחד על פוליטיקה.
שני אירועים פוליטיים עברתי עם צ’ארלי:
האחד, היה מפגש עם שפי פז וביריוניה בהפגנה נגד חוק הלאום.
צ’ארלי היה אסיר משוחרר, הוא ישב בכלא הרבה שנים.
אלימות לא הייתה זרה לו, אבל האלימות של שפי פז זעזעה אותו.
השני- איימן עודה בתל אביב,
כאשר באותו היום הבוס של צ’ארלי דפק אותו ביציאה,
והכריח אותו להישאר לשטוף כלים למרות שזה לא היה התורנות שלו
, וצ’ארלי אמר לו שהוא רוצה לצאת מוקדם.
אז כך יצא שהגענו לסוף הנאום של איימן עודה,
ובכל זאת צ’ארלי התרשם מאוד, וכמובן שהמסרים של מפלגת חד”ש דיברו אליו,
כי היה מדובר על זכויות הפועלים וצ’ארלי הבין היטב
את הקשר בין ההתעמרות מהמעסיק לבין מה שחד”ש מדברים אליו.
שאלתי את צ’ארלי, מה גרם לו להצביע בסוף לאיימן עודה,
אחרי שהצביע לליכוד כל חייו והוא אמר:
“הגעתי למסקנה שאני אוהב ערבים ורוצה לחיות איתם”.
כך הוא אמר, בשפה של פוליטיקלי קורקט.
אנשים כמו צ’ארלי, מתים אבל לא נשכחים.
הזיכרונות שלהם משנים את העולם.
ואני מתפללת שתרד עלינו קצת מהרוח של צ’ארלי,
שהיה כה עיוור לגזע ולאום
והתייחס לכל אדם כאילו הוא ספר קודש ממש.
לפעמים אני חושבת שהכרתי צדיק נסתר.
הוא היה אדם טוב לב בצורה קיצונית
וכל עוד הוא היה בחיים
וחבר שלי ידעתי מי אני והחשבתי את עצמי אחת מה”טובים”.
עכשיו אני מבולבלת ולא בטוחה.
הוא היה מדימונה, אז אולי ריקלין התכוון אליו
Leave a Reply