Leafy sees

Leafy sees- News, Politics, artwork ^and more

Leafy


  • על העלבון

    מצד אחד – להודות בפיחסבוק שלא הוזמנתי לטוויט אפ, ואני מבואסת ומקנאה, פוגע בכבוד שאין לי. מצד שני- אני חושבת, בתור מישהי שמאוד מאמינה במדע, שתחושת עלבון מכך שלא הוזמנתי לאירוע מסויים, זה סוג של ברכה או מתנה. כי הכאב הנפשי שמתעורר מעורר לשאול שאלות- את מי כן מזמינים ואת מי מדירים? מהם כללי המשחק? […]


על העלבון

מצד אחד

– להודות בפיחסבוק שלא הוזמנתי לטוויט אפ,
ואני מבואסת ומקנאה, פוגע בכבוד שאין לי.
מצד שני- אני חושבת,
בתור מישהי שמאוד מאמינה במדע,
שתחושת עלבון
מכך שלא הוזמנתי לאירוע מסויים,
זה סוג של ברכה או מתנה.

כי הכאב הנפשי שמתעורר
מעורר לשאול שאלות-

את מי כן מזמינים ואת מי מדירים?
מהם כללי המשחק?
מה צריך כדי “לעבור”, ו”להתקבל”.

שווה להקדיש לכך תשומת לב.

נכון, הפסיכולוגיה מספקת לנו הסברים חלקיים
איזה תכונות אופי נדרשות כדי להיות

“מקובל”.

נכון- יש סגנונות התקשרות שונים לאנשים שונים
כמובן שזה משפיע אחר כך גם על היחסים שלנו
עם קבוצת השווים- אבל לא רק
על “אבאלה ואמאלה” סובב עולמו של האדם.

בדרך כלל מקובל לחשוב
שהזמנות לאירועים חברתיים יוקרתיים

נשלחות לאנשים ה”מתאימים”,
מבחינת התנהגות , אנשים שנעים להיות בחברתם,
אנשים עם כאריזמה.

כסוציולוגית בהתהוות (אני מקווה)
אני חושבת שלהזמנה או הדרה יש קשר גם לסטטוס ומעמד,
ואנשים נוטים להתחבר ולהזדהות עם מי שדומה להם.
בעיני זאת עובדה חברתית שאין טעם להתווכח עליה,
כמו שלא מתווכחים אם השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב.

בדרך כלל, אנשים מסטטוס ומעמד גבוה יחסית
ישאפו להתחבר עם אנשים מסטטוס ומעמד גבוה עוד יותר,
ויתאמצו בשביל זה-
אפילו למשל,
יתחילו לשחק גולף כדי להתחכך עם ה”אנשים הנכונים” בקאונטרי קלאב.

בו בזמן, הם ישאפו להתבדל ולהתרחק ולהתנכר
למי שנמצא במעמד נמוך יותר מהם,
משום שאנשים מהסוג ה”לא נכון” פוגעים ביוקרה החברתית שלך,
כאשר אתה נראה בחברתם.

קפיטליזם גורם להסחרה של יחסים בינאישיים,
ולכן אני לא לוקחת ללב יותר מדי,
זה שאני לא ב”חבורה” של Twitteratis= טוויטראטיז.
כלומר- מצד אחד, זה לא נעים לא לשבת בקפיטריה עם המקובלים,
מצד שני –

זה מאפשר לי נקודת תצפית נוחה על המקובלים, מה שהם עושים ואיך שהם מתנהגים.

והאמת – לפעמים אני מרגישה שזה לא באמת מה שאני רוצה,

או שאין לי את הכוחות להשקיע מאמץ בלהפוך להיות “משפיענית רשת”

. והשיח של משפיעני רשת, פחות מדבר אלי.
והאמת מספר 2- אי אפשר לאחוז בחבל בשני קצותיו.

אני יכולה לכתוב את עצמי לדעת בפיחסבוק,

אבל אני צריכה בשביל זה שקט, והכלה

. ואני יכולה להיות מוחצנת כאן, כל עוד בחיים האמיתיים

אני הכי מופנמת שיש ולא נפגשת ולא יוצאת חודשים על חודשים.

להיות משפיען רשת

אני חושבת הרבה על התכונות,

מה נדרש כדי להיות

“משפיען רשת”.
מי מתאים לזה, ומי לא מתאים לזה.

נדמה לי שאנשים לא הופכים ל”משפיענים” במטה קסם,

אלא עובדים קשה כדי לייצר תכנים “וויראליים”

ואולי אפילו “משפיעים” על עצמם,

להציג את עצמם תוך הבלטה של תכונות שהאינטרנט אוהב.

נראה לי גם שצריך השקעה גם בעריכת התכנים,

סינון שלהם

, וצריך להתעסק הרבה במה חושבים עלי אנשים זרים במרשתת.

ובמושגים שלי, להתעסק

” במה חושבים עלי”

זה עיסוק תפל ומסרס, המוח שלי מתקומם כנגד זה.

במילים אחרות,

אני חושבת שכדי להיות משפיען רשת,

נדרשת איזשהי יכולת לשווק את ה”עצמי”

כך שמצד אחד יראה אותנטי,

ומצד שני, ירגיש כמו הבן או הבת של השכן,

משהו שמדבר אל הרבה אנשים, שאפשר להזדהות ולהתחבר אליו.

לצערי אין לי כלי מחקר לחקור את סצינת טוויטר בישראל,

וגם אם היו, לא בטוחה שזה הנושא הראשון שהייתי בוחרת לתיזה.

ובכל מקרה, לכל החפירה הזאת הגעתי דווקא בזכות העלבון.

Published by

Leave a Reply

%d bloggers like this: