דברים היוצאים מן הלב
לא הרבה אנשים מודעים לכך-
הכרתי את זאכי ונקשרתי אליו סביב פרשת ההצדעה במועל יד לאיתמר בן גביר.
זאכי הוא הצעיר הערבי שעבד בתחנת הדלק ועשה את המחווה הזאת,
ששקולה לכנות את איתמר בן גביר “נאצי”.
בזמנו וגם היום, אני תומכת במעשה שעשה זאכי למרות
שזאכי הפסיד לכאורה בבית משפט.
אני חושבת שזה היה מעשה אמיץ, ביטוי אותנטי ולגיטימי של רגשות.
ואני אדם עקבי. כמו שתמכתי בזאכי,
אתמוך גם בפעילים ובפעילות אחרות שחטאו וכשלו בלשונם,
וגם אם הכשל הזה בלשון,
ברגע של סערת רוחות ואימפולסיביות , כלל בתוכו את המילה הזאת, נ*צי.
אני חושבת שלגיטימי להשתמש במילה הזאת בשעה של סערת נפש,
כאשר אלה דברים שיוצאים מהלב, אין מה לעשות.
אם משהו מרגיש לך נאצי,
אתה מגיב אליו כמו שמגיבים אל משהו שנחווה ונתפס כ”נאצי”.
מה לעשות, השואה קרתה לפני שלושה דורות
והרבה מאיתנו חיים בפחד שזה יקרה שוב,
ורובינו גם אנשים מאוד רגישים, ולחטוא בשמירת לשון זה הכי קל.
כולנו נפלנו בזה. אם יש פעילה שלא ירקה אש וגופרית והתחרטה אחר כך,
היא כנראה משקרת לעצמה וחסרת מודעות עצמית.
זכותם של אנשים להתהלך בעולם ולהפיץ תעמולה פוגענית וגזענית,
זכותינו להתבטא בטבעיות ולומר מה מרגישים ומה מרגישות מול זה.
אלה דברים שיוצאים מהלב.
מגדר הוא בית מזכוכית.
ולכן לא צריך לזרוק עליו אבנים.
נכון, אני לא מזדהה כטראנס ולא כא-בינארית.
אבל התעמולה הטרנסופובית היא טריגר קשה עבורי,
במיוחד לאור העובדה שהרבה פגיעות שספגתי היו על רקע זהות מגדרית נדירה.
אני בומרית ועתיקה, ולכן בדור שלי לא קראו לזה “א-בינארי”.
זה נקרא “בת-בן” או “טום בוי”.
ואלוהים ישמור, כמה אלימות ספגתי,
פשוט כי הנראות שלי הייתה מטושטשת.
כי לא נראיתי כמו בת או כמו בן,
אלא כמו שהרגשתי,
משהו באמצע, בין לבין.
“היא חצי בת וחצי בן, הרבי אמר שאסור לה להתחתן”
השיר הזה שהילדים שרו לי עדיין מתנגן לי בראש.
וזה לא היה הדבר היחיד שקרה על רקע
הנראות המטושטשת מגדרית שלי.
היו גם הטרדות מיניות, ואפילו הפשיטו אותי כדי לבדוק,
אם כבר “התפתחתי” והפכתי לאישה כמו שאר הבנות בשכבה.
עם השנים למדתי להתיישר עם המגדר המוכתב לי.
התחלתי להתלבש יותר נשי, הארכתי את השיער.
עכשיו סתם מטרידים אותי מינית
אין את השינאה והאלימות שליוותה אותי בנעורי.
עכשיו אני כבר לא מטעה אף אחד ולא מבלבלת.
מצד שני, נאלצתי לקבור ולחסום ולאטום חלקים שלמים ממני שאבדו לי.
חלק ממני מת ביחד עם ההתיישרות לפי המגדר המוכתב.
חלק ממני עדיין פגוע ושותת דם ממה שקרה.
ולכן גם אם כיום אני מאה אחוז אישה סיס למהדרין,
הבת-בן, הנער-נערה שהייתי עדיין חיים בתוכי ומתקוממים מול טרנסופוביה,
ואני בטוחה שאני לא האישה סיס היחידה שאוצרת בתוכה את חיבוטי הנפש האלה.
Leave a Reply