על אוטיזם ואיבחונים עצמיים:

אני מוצאת את עצמי מאוד מזדהה עם תיאורים של אוטיזם.
אני חושבת גם שמבחינת התפקוד החברתי שלי וההתנהגות שלי,
כמו גם הרבה קשיים שאני מתמודדת איתם,
אני מאוד מתאימה לתמונה קלינית של אוטיזם.
את האמת, כאשר כועסים עלי בדרך כלל מקללים אותי
ומטיחים בי שההתנהגות שלי “אוטיסטית”.
אז אולי יש לי התנהגויות אוטיסטיות,
ואולי על סמך אבחון עצמי מאה אחוז הייתי נותנת לעצמי אוטיזם,
אבל מצד שני, האמונה בסמכות האפיסטמית היא נר לרגלי.
אני מאמינה במדע ובאמפיריות גם כשהתובנה המדעית האמפירית לא נעימה ולא נוחה לי.
אומנות של ליפי

האמת המדעית

היא שלא סביר שיותר משני תריסרים של פסיכיאטרים
שטיפלו בי עשרות שנים פספסו קווים של אוטיזם.
זכיתי לשלל אבחנות ושפע שלהן, אוטיזם מעולם לא היה אחת מהן.
האמת שהמטרייה של “פוסט טראומה מורכבת” היא די והותר כדי לתאר את הקושי שלי,
וזה דבר נראה לעיין שעליו מסכימים מרבית המאבחנים שאיבחנו אותי.
האמת היא נכון, “מורכב” ו”פוסט טראומה” זה די מתאר אותי במדויק,
למרות שאלה אבחנות קלישאתיות שיש לכולן. פשוט אצלי
מרוב פוסט טראומה ומורכבות אני כבר לא בטוחה שנשארה לי אישיות ואופי.
זה די מכסה הכל, גם תסמינים דמויי אוטיזם שקרובים לאוטיזם.
אם הייתי צריכה לתאר את הפסיכוזה,

הפסיכוזה היא מוגלה שעוטפת את פצעי הנפש שמדממים.

נניח שנפצעים נפשית, אבל לא מטפלים בפצע. הפצע מזדהם.
הזיהום מעמיד בסכנה את הנפש כולה.
בלית ברירה, המוח מפריש חומרים
שעוטפים את הפצע של הנפש ומבודדים אותו מהתודעה.
כאשר פצעי הנפש ממשיכים להיות לא מטופלים
,אין ברירה למוח אלא להפריש עוד ועוד חומרים
כדי לכסות את הפצע ולמנוע מהזיהום להמית את הנפש.
כאשר ההזנחה נמשכת, המוגלה מתייבשת סביב פצע הנפש,
והופכת לרקמה צלקתית, מה שאנחנו מכנים בשם מחלת נפש.
הטיפול משול לניתוח, לאחיזה בסכין מנתחים-
לפתוח את פצעי הנפש ולנקות אותם כדי שיוכלו להחלים.
לא כל הפצעים מחלימים סופית. אבל העניין הוא כזה,
שטיפול נפשי משול להליך כירורגי מכאיב.
אני נמצאת בהתלבטות
כי אני בת 39, פצעי הנפש שלי מכוסים בהרבה שכבות קשות של צלקות,

לחתוך בסכין את הצלקות זה כואב נורא.

ומצד שני, תמיד יש סכנה שהפצעים האלה עדיין פעילים
, עדיין מפרישים מוגלה, שעלולה להתפרץ ולהציף אותי.
אז האם אפשר לשים פלסטר על פצעי הנפש?
התרופות הן הפלסטרים האלה.
הן מקלות על הכאב ומעכבות התפרצות דלקתית
, אבל הן לא מרפאות את פצעי הנפש. ואני בהתלבטות אמיתית,
אם להמשיך את הטיפול בטראומה ואת החיתוך בסכין של פצעי הנפש שלי.

Leave a Reply