בחירה בביטחון

נ וטו
ראיתי את זה אצל ריקי כהן בנלולו,
אבל אני חושבת שזה היה וויראלי, לזמן קצר.
תמונת המנעולים על התמיסה לתינוקות עשתה הרבה רעש.
כי מסתבר, שהתמיסה היקרה להזנת תינוקות היא המוצר
שהכי נגנב בסופר , אפילו אולי יותר מאלכוהול יקר.
למה גונבים תמ”ל?
האם זה כדי להאכיל תינוקות רעבים,
או כי זה מוצר שתמיד יש לו ביקוש,
והמחיר יקר ביחס למשקל הנמוך יחסית של המוצר?
לשים מנעול על תמ”ל זה כמו לשים דוקרנים על ספסל ציבורי
כדי שקבצנים לא ישנו שם.
סיפרתי לאמא שלי, והיא אמרה, מצויין!
אז אני אקנה ואשלם מראש על שתי חבילות תמ”ל בקנייה הבאה בסופר
ואשאיר בקופה הראשית,
מי שצריך – שיקח. ובעצם, צריך לשים קופת צדקה
ושכל מי שקונה ישאיר עשרה שקלים או
עשרים שקלים לטובת מי שחסר לו וצריך להשלים.
רציתי לומר לאמא שלי- כך לא פותרים בעיות חברתיות,
על ידי הצבה של רף התנהגות גבוה וציפיה שאנשים יתיישרו לפיו.
ואולי כן, אני לא יודעת.
אמא שלי די מבוגרת ומאחוריה עשורים של אקטיביזם קהילתי.
אולי היא יודעת משהו שאני לא יודעת.
אולי באמת כך פותרים בעיות חברתיות, על ידי צדקה ואלטרואיזם.
ואני חושבת , שכמו שמדברים על
“כשל שוק” צריך לדבר גם על “כשל חברה”.
מצב שבו יש מנעולים על תמיסות לתינוקות, זה כשל חברתי.
לא משנה כמה ינסו לפצות עליו, תמיסה לתינוקות זה מצרך יסוד.
כל יד אמורה להיות משגת אותו, כמו מלח, סוכר וקמח.
תמ”ל קשור בזכות אדם הכי בסיסית, הזכות לחיים של תינוקות שזה עתה נולדו.
אם אנחנו לא מצליחים להבטיח את הזכות הזאת , כשלנו כחברה.
ונדבנות של יחידים לדעתי לא יכולה לפצות על כך לגמרי, רק למזער את הנזק.

תהליכים

ב2018 עברתי משבר מאוד קשה , סביב הגירושין שלי.
חלק מהזמן לא דיברתי בהגיון אפילו. טראמפ היה אז בשילטון
. מאז חלפו ארבע שנים.
הדברים האישיים שלי פחות או יותר הסתדרו בצורה כזאת או אחרת,
אבל הדברים שפחדתי מהם מבחינה פוליטית
, הם דווקא קרו, ודי כמו שחשבתי שהם יקרו.

#תהליכים

קוראים לזה. אני אופטימית ברמה האישית , לגבי עצמי, אבל פוליטית, בכלל לא.

בראש, צפות לי שיחות שהיו לי עם מיכל חי.

בעיצומו של המשבר, שאלתי את מיכל האם אני מדברת בהיגיון.
היא אמרה שיש הגיון מסויים בדברי, הגיון על סטריאואידים,
בחזקת שמיני עצרת. עשיתי כל מיני קפיצות במחשבה.
אז, הייתי מיואשת כי השנה הייתה 2018 והטראמפיזם השתולל בעולם.
לי זה היה נראה כמו ניצחון הברבריות על המילה הכתובה.
טראמפ יצא למלחמה נגד האמת עצמה.
על המוסדות האפיסטמיים שמכוננים את תפיסת המציאות.
היה נדמה שהטראמפיזם יחריב את העולם,
כי בעולם הטראמפיסטי עובדות הן לא חשובות ואפילו מגונות.
והיה נדמה שמכחישים את שואת האקלים הממשמשת ובאה,
וכופרים במדע עצמו. ותיכף העולם כולו יחשיך בחשכת הבערות.
הייתי מאוד מדוכאת ב2018.
#תהליכים – כך קראו לזה.
היה נדמה שהטראמפיזם לא יעצור ולא יבחל בשום אמצעי.
אבל ב2020 טראמפ הובס בבחירות, והעולם כולו נשם לרווחה.
תרחיש הבלהות של רכבת אקספרס, אוטוסטראדה מהירה
אל עבר ההכחדה והבלהות- הוא לא התממש.
נדמה שהרווחנו עוד זמן,
אבל זה זמן שאול,
והטראמפיזם, הרוח שחותרת להשמדת המוסדות האפיסטיים
עדיין מהלכת בעולם,
ומולו אנחנו יכולים להעמיד רק חומה אנושית
בצורה של בדיקת עובדות, כי בדיקת עובדות
היא מעשה של אנושיות, ולא רק זה,
בלי העובדות אנחנו לא יכולים לדמיין לנו
מציאות אחת שכולנו יכולים לדור ולחיות בה.
העולם שמבקשים ליצור “הטראמפיסטים”
הוא עולם שאין בו אמת.
עולם כאוטי וניהליסטי שדן את עצמו לחורבן.
טראמפ עצמו הובס בבחירות, ובבחירות האלה,
אנחנו חייבים להביס גם את שרידי הטראמפיזם

יאוש פוליטי

יאוש פוליטי.
כתבתי מקודם, על הסיוטים של 2018.
ועכשיו, אני כבר כמה חודשים לא יוצאת מהבית,
כי לא מרגיש לי בטוח בכלל
להסתובב בחברה שבה איתמר בן גביר מקבל 8 מנדטים.
זה אומר שכמעט בכל יציאה מהבית אני איתקל במצביעי בן גביר
ואני לא מרגישה שאני והם יכולים לגור באותו עולם.
המצב הנפשי שלי:
אני מחשבת כמה פלסטינים אני יכולה להחביא בבית.
אני יודעת שאחד יכול להתחבא אצלי בוודאות לפחות שנה,
אבל מי יודע לאן הדברים יגיעו, ואי אפשר להתפנק כשזה מגיע להצלת חיים.
בשעת הצורך,
אני יכולה גם לישון ולגור במקלחת
ולפנות יותר מקום לפליטים פלסטינים שמתחבאים מהטרנספר.
אוכל? מסתבר שאפשר לאכול הרבה פחות , ואפשר גם להסתפק בפחמימות ולוותר על ירקות טריים.
השאלה- איך אפשר יהיה להזמין שקים של אורז ותפוחי אדמה בלי שהשכנים שלי יחשדו ?
זה הרי לא ייראה הגיוני שאישה צנומה כמוני תחסל קילוגרמים של אספקה.
לכן אני חושבת שכדאי להתחיל לאגור מזון ולפנות את הבוידעמים.
אם יש לכם חדר אשפה או יותר טוב, יחידת אחסון,
יאללה, תתחילו לרוקן. Brace yourselves, בן גביר והטרנספר אר קאמינג.

Leave a Reply