Leafy sees

#Nakba74 in Toul Qarem

#Nakba74 Ramallah

#Nakba74 commemoration in Ramallah

תמונות| “אלפים מציינים את יום השנה ה-74 לנכבה הפלסטינית במהלך עצרת מרכזית במרכז רמאללה”.

עימותים בין הצבא הישראלי לבין תושבים מקומיים בכפר אל בירה מחוז מזרח ירושלים

جانب من المواجهات مع الاحتلال على المدخل الشمالي لمدينة البيرة

confrontations with the occupation at the northern entrance to the city of Al-Bireh

אל-בירֶה (בערבית: البيرة)

היא עיר פלסטינית השוכנת כ-15 ק”מ מצפון לירושלים. העיר שוכנת על קו פרשת המים בגובה של 884 מטרים מעל פני הים ושטחה 22.4 קמ”ר. היא צמודה ממזרח לרמאללה, ושתי הערים מהוות גוש עירוני אחד. בשנת 2007 התגוררו בעיר 39,202 תושבים.^[1] משמעות שמה של העיר הוא ה”באר” וזה מופיע בסמלה.

مدير نادي الأسـ.ـير بالقدس ناصر قوس: “حتى الآن لن يكون هناك تسليم للشهيد وليد الشريف، لكن هناك اجتماع لتحديد موعد استرداد الجثمان”.

Director of the Prisoners’ Club in Jerusalem Nasser Qos: “So far, there will be no extradition of the martyr Walid Al-Sharif, but there is a meeting to set a date for the recovery of the body.”

מנהל מועדון האסירים בירושלים נאצר קוס:

“בינתיים לא תהיה החזרת גופה של השהיד וליד א-שריף, אבל יש פגישה לקביעת מועד להשבת הגופה”.

הסהר האדום: 16 פצועים, 7 מהם עם כדורים חיים, במהלך עימותים עם הכיבוש בבית אל

The Red Crescent: 16 wounded, 7 of them with live bullets, during confrontations with the occupation in Beit El

קטטה בין יהודים לערבים בשוק מחנה יהודה בירושלים

A fight between Israelis & Palestinians at Ben Yehuda Shuk

#Palestinian students

at Tel Aviv university marking 74 years of their

#Nakba attacked

by the #ApartheidIsrael police force.

For #Zionism to succeed,

the #Palestinians must forget.

We haven’t and we won’t.

All 14 million of us. We will return

and #Apartheid will end.

169

דיונים,

6

שנות מעצר:

הגיע הזמן

לשחרר את מוחמד חלבי

Free Mouhamad Dalabi Palestinian

Palestinian political prisoner ( originally published on @ mekomit)

בשבוע שעבר עמד מוחמד חלבי שוב בפני בית משפט בישראל.

הוא נעצר ב-

2016

בחשד שהעביר כספים לחמאס

מסניף הארגון ההומניטרי שבראשו עמד,

ומאז מוארך מעצרו שוב ושוב.

כל זאת כי בעיני הישראלים

זמנו של פלסטיני חסר ערך,

וסבלו אינו ראוי לרחמים

השנה מציינים 74 שנים

מאז הגירוש והעקירה ההמוניים

של יותר מ-700,000 פלסטינים מבתיהם

בכפרים ובערים במהלך המלחמה

שפרצה מיד לאחר ההצהרה

על הקמת מדינת ישראל.

בניגוד לדעה הרווחת בקרב ישראלים

כאילו הנכבה (“האסון” בערבית)

היא ביטוי אנטי ישראלי, הנכבה מתייחסת,

למעשה,

לכאב בלתי ניתן לתיאור בשל הגירוש והעקירה

אבל בעיקר

בגלל הנישול המתמשך והמחיקה העקבית

של זכויות הפלסטינים

אחרי הקמת מדינת ישראל.

הנכבה נחרתה

בתודעה הקולקטיבית של הפלסטינים

מאז 1948

כסיפור של נישול אינסופי.

74

שנים לאחר הגירוש והעקירה

של הפלסטינים

הן מציאות מתמשכת.

פלסטינים שנמלטו או שגורשו מבתיהם,

היכן שכעת קיימת ישראל,

זכאים, לפי החוק הבינלאומי, לזכות השיבה.

יישום של זכות זו בפועל

הוא נושא מורכב ורב-ממדי,

אך בניגוד לדעה הרווחת בקרב ישראלים,

זו אינה זכות

שייחודית לפליטים הפלסטינים

ושנועדה לאיים על ישראל.

זו פשוט

זכות אדם אוניברסלית שמוכרת בחוק הבינלאומי.

עם זאת, על פניו,

לא נראה שיש לאותם פליטים

כל סיכוי עתידי לקבל

את הזכות לשוב לבתיהם,

שרבים מהם

נהרסו על ידי הרשויות הישראליות,

או לכפרים ולערים שמהם באו.

ישראל מעולם לא הכירה בזכויותיהם.

שלילת הזכות הפלסטינית לבית –

פרטי ולאומי –

עומדת בלב

מדיניות האפליה הממסדית נגד הפלסטינים בישראל.

הנישול של הפלסטינים לא נפסק

והנכבה

הפכה לסמל של

הדיכוי היומיומי שפלסטינים

חווים כבר עשרות שנים.

כיום יותר מ-5.6 מיליון פלסטינים

עודם מהווים פליטים ונאסר עליהם לשוב לארצם.

לפחות עוד 150 אלף פלסטינים

חיים תחת סכנה ממשית ביותר

לאבד את בתיהם

בשל המדיניות האכזרית

של הרשויות הישראליות להרס בתים ו

לעקירה כפויה של פלסטינים.

הבעיה אינה המילה “נכבה”

. הבעיה היא

ההתעקשות הישראלית

להתעלם מהמשך היישום של העיקרון

לריכוז מקסימום ערבים

במינימום שטח העומד בבסיס הנכבה המתמשכת

. בכך מנציחה ישראל את הנכבה.