Occupation forces storm the funeral home of journalist Sherine Abu Aqlah in occupied Jerusalem, and close the funeral home.
כוחות הכיבוש מסתערים על בית הלוויות של העיתונאית שירין אבו עקלה בירושלים הכבושה וסוגרים את בית הלוויות.
As we grieved for
Shirin Abu Aqlah,
Israeli police attacked us.
They have no shame
Jalal Abukhater 13/05/2022 the Guardian
Palestinian news agencies report for 13/05/2022
Pictures | Journalists organize a sit-down condemning the assassination of journalist Shirin Abu Aqla, at the entrance to Nuseirat refugee camp in the central Gaza Strip.
صور | صحفيون ينظمون وقفة منددة باغتيال الصحفية #شيرينأبوعاقلة، عند مدخل مخيم النصيرات وسط قطاع #غزة.
תמונות | עיתונאים מארגנים ישיבה בגנות רצח העיתונאית שירין אבו עקלה, בכניסה למחנה הפליטים נוסיירת במרכז רצועת עזה.
“The occupation forces stormed
the Al-Liqa Church in the town of Beit Hanina,
where the mourning house of the journalist
, Shirin Abu Aqlah, is being held.”
Press coverage: “Young men from the village of Deir Sharaf inaugurate a memorial for
journalist Shirin Abu Aqla pointing to the road to Jenin,
where she was assassinated by the occupation’s bullets.”
סיקור עיתונאי: “צעירים מהכפר דיר שרף חונכים אנדרטת זיכרון לעיתונאית שירין אבו עקלה, המצביעים על הדרך לג’נין, שם נרצחה מכדורי הכיבוש”.
تغطية صحفية: “شبان من قرية دير شرف يدشنون نصباً تذكارياً للصحفية #شيرين_أبوعاقلة ويشير إلى الطريق نحو #جنين حيث اغتيلت برصاص الاحتلال”.
Press coverage: “The occupation forces arrested a young man from Bab Al-Asbat area in Jerusalem a while ago”
تغطية صحفية: “قوات الاحتلال تعتقل شابًا من منطقة باب الأسباط بالقدس قبل قليل”
סיקור עיתונאי: “כוחות הכיבוש עצרו לפני זמן מה צעיר מאזור באב אל-אסבת בירושלים”
Urgent| Press sources: “The occupation forces stormed
the house of the director of the Prisoners’ Club in Jerusalem,
Nasser Qos, and his family received a summons for investigation.”
“כוחות הכיבוש הסתערו על
ביתו של מנהל מועדון האסירים בירושלים
, נאסר קוס, ומשפחתו קיבלה זימון לחקירה”.
עימותים בין הצבא הישראלי לחמושים בג’נין
Local sources:
Occupation forces
storm Jenin refugee camp
, and armed clashes erupt
clashes between the Israeli army and armed Palestinians at Jenin, 13/05/2022
مصادر محلية: قوات الاحتلال تقتحم مخيم
#جنين واندلاع اشتباكات مسلحة
عاجل| مصادر صحفية: “قوات الاحتلال تقتحم
منزل مدير نادي الأســيــر بالقدس
ناصر قوس وتسلم عائلته أمر استدعاء للتحقيق”.
Resistance fighters shooting
towards the occupation forces during
their storming of the city of Tubas
ראה את לוחמי ההתנגדות יורים לעבר כוחות הכיבוש
במהלך הסתערותם על העיר טובאס
כוחות לאומיים ואיסלאמיים בירושלים הכבושה:
שביתה מקיפה מחר, יום שישי,
ואנו קוראים לירושלמים להשתתף בהלווייתה של
העיתונאית שירין אבו עקל’ה.
National and Islamic forces
in occupied Jerusalem:
a comprehensive strike tomorrow
, Friday, and we call on
Jerusalemites
to participate in the funeral
of journalist Shirin Abu Aqlah.
אמנסטי אינטרנשיונל דורש לחקור את הרג שירין אבו עאקלה
(11/05/2022, דף הפייסבוק של הארגון)
ישראל כואב את הריגתה
בירי של
שירין אבו עאקלה,
הכתבת הבכירה של
אל ג’זירה, בג’נין הבוקר.
את אבו עאקלה זכינו להכיר בעבודתנו
כאשת מקצוע מהמעלה הראשונה
, עיתונאית ללא משוא פנים
ואישה אדיבה וחכמה ביותר.
אנו מצטרפים לדרישה הציבורית הנרחבת
לקיים חקירה עצמאית,
חיצונית, על ידי גורמים בינלאומיים בלתי תלויים,
של הנסיבות שהובילו למותה.
אין להסתפק בחקירה של המקרה
על ידי הצדדים החשודים במעורבות בו.
חקירה עצמאית ובלתי תלויה זו
חייבת להוביל להטלת מלוא האשמה
על האחראים למותה של שירין
ולקדם ענישה של הגורמים האחראים.
מוות של כל אדם באמצעים אלימים
הוא דבר מזעזע
ומהווה הפרת זכויות אדם במובנה החמור ביותר,
אך להרג של עיתונאית נוסף גם אפקט שלילי,
אפקט מצנן:
הרתעה של עיתונאיות.ים מלהגיע
לזירות שהכי דורשות סיקור,
והרחקתן.ם מהא.נשים שהכי זקוקים שקולן.ם יישמע.
עיתונאים ועיתונאיות
הם שליחי ושליחות הציבור
שעושות ועושים עבודת קודש בשם
זכות האדם לחופש הביטוי ולחופש הידע,
ועבודה זו מאפשרת לעצור
ואף למנוע הפרות אחרות של זכויות אדם.
יש לשמור בחרדת קודש
על העיתונאיות והעיתונאים בשטח
גם ובמיוחד בזמנים של קרבות.
לצערנו הרב,
ההיסטוריה מוכיחה שלא כך הדבר,
ואין זה נדיר שעיתונאים ועיתונאיות –
בעיקר מן הצד הפלסטיני –
נהרגים בעת מילוי תפקידם באזורנו.
ועדת התמיכה בעיתונאים
(JSC) –
ארגון הפועל בעולם הערבי –
תיעדה 301 הפרות נגד חירויות התקשורת
בשטחים הכבושים מתחילת
2022 חובה לעצור זאת.
ברמה העקרונית, ומבלי שברור כרגע מה בדיוק אירע,
יש להדגיש כי פעילות חיילים במרחב ציבורי
ובין אזרחים מועדת מטבעה לפגיעה בחפים מפשע,
וביניהם גם עיתונאים, ודורשת זהירות יתירה.
פוליטקלי קוראת,
נועה בורשטיין חדד:
כשקראתי על העיתונאית
שירין אבו עאקלה
כדי לסקר את שאירע לא הבנתי
איך לא הכרתי אותה עד עכשיו.
איך יכול להיות?
עיתונאית מוכרת בכל בית פלסטיני,
שבמקרה שלה –
על אף היותה בכירה וותיקה ברשת,
העדיפה להמשיך לשדר מהשטח ולהביא למסך,
פעם אחר פעם,
את הסיפור האנושי.
קראתי פוסטים בעברית, אנגלית וערבית.
של נשים וגברים
שהכירו אותה מהמציאות ומהטלוויזיה.
הקשבתי להספדים של הקולגות שלה.
הם כולם סיפרו על עיתונאית חכמה ואמיצה,
שאהבה ללמד את הצעירים ממנה,
אך גם ללמוד מהם.
“היא החלה לאחרונה ללמוד
את כל הנושא של ניו מדיה”,
סיפרה קולגה שלה.
עוד היא סיפרה,
ששירין
נהגה להקריא לחברי המערכת
בכל בוקר את העיתון בעברית
– כי “עיתונאי טוב מכיר את כל הנרטיבים”.
אפשר לסכם: השנוי לא צלח
ע”י יעקב בן-אפרת
2022 – 12 במאי
הממשלה החליטה להתעלם מהסוגיה הפלסטינית
בטענה שאין פרטנר בצד השני וההטרוגניות שלה
לא מאפשרת לה לנגוע בנושאים פוליטיים נפיצים.
אבל מה עם הנושאים “האזרחיים”
שממשלת השינוי נוצרה כדי לפתור אותם,
והם זועקים לטיפול שורשי מידי?
כאן היא תלויה בעצמה בלבד, וכאן היא נחלה כישלון חרוץ
זה קצת לא נעים לראות את הפסטיבלים של
שירין אבו עקלה (סליחה)
בהתחשב בזה שפלסטינים נהרגים כאן כמעט כל יום,
גם ילדים ממש ואף אחד לא סופר אותם ומדבר עליהם.
זה נורא ואיום שכתבת נהרגה בעת מילוי תפקידה
אבל זה לא פחות נורא שאנשים צעירים
שכל החיים לפניהם נהרגים
ואנחנו לא מכירים את השם ואת הפנים שלהם.
שירין אבו עאקלה
היא אחת מקורבנות כיבוש רבים מספור,
ויש מי שיתאבל ויזכור אותה.
אבל מי יזכור את הנוער,
הצעירים, שהחיים שלהם נגדעו עוד
לפני שהספיקו לעשות משהו שאפשר לכתוב ולספר עליו?
כואב לי על שירין אבו עקלה, זה עצוב נורא ,
אבל הכאב על הצעירים האלמונים פשוט בולע הכל
, ואותם לא זוכרים, עליהם לא מדברים.
באולפני הטלוויזיה מתאמצים להשכיח את מות העיתונאית,
גם עם עובדות לא נכונות
התגובות בעולם למראות המחרידים בהלוויה של שירין אבו־עאקלה לא מעסיקות את אור הלר
15/05/2022. שירין פלאח סעב
ממה אתם מפחדים?
הלווייתה של שירין אבו עאקלה, טקס הנכבה באוניברסיטת ת”א ועוד –
מאחורי כל כך הרבה פעולת דיכוי ואלימות עומד הפחד מהדגל הפלסטיני.
אבל למה?
בתמונה הדגל הפלסטיני.
זה איננו דגל של ארגון טרור, וגם לא “דגל אש”ף”
. בישראל נוהגים להתבלבל בנושא הזה,
כולל בקרב רשויות רשמיות,
מה שמעורר שנאה ומהווה הסתה נגד מי שמניפים את הדגל.
בפשטות: זהו דגל של מיעוט לאומי, המיעוט הפלסטיני,
ופלסטינים אזרחי ותושבי ישראל
מניפים אותו כפי שקטלונים ובאסקים
מניפים את דגליהם הלאומיים בספרד,
כפי שסקוטים ואירים מניפים
את דגלם הלאומי בבריטניה
, כפי שקורסיקאים מניפים את דגלם הלאומי בצרפת וכו’.
איך דבר כל כך רווח בעולם
הפך ל”פרובוקציה” או “איום”?
לא, הסכסוך איננו הסיבה לכך.
גם בדגלי מיעוטים לאומיים רבים בעולם
נעשה שימוש במהלך סכסוכים מדממים
ומשום מה הנפתם
אינה נתפשת כפעולה בלתי לגיטימית.
הופתעתם?
הדגל הפלסטיני, על ארבעת צבעיו,
מייצג את העם הפלסטיני בכללותו,
בכל מקום שבו הוא נמצא.
ב-1948 הרשויות הישראליות
אסרו על הנפת הדגל שהיה מזוהה אז, בשוגג
, עם אש”ף.
הדברים השתנו ב-1994,
לאחר חתימת הסכם אוסלו;
אז חל שינוי במעמד החוקי של הדגל.
עם הזמן הלגיטימיות של הדגל נשחקה:
בתשובה לפניית האגודה לזכויות האזרח
בעניין החרמת דגלים פלסטינים מינואר
2021 מסרה המשטרה
כי היא פועלת על פי
הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בנושא,
ובוחנת בכל מקרה לגופו
את פוטנציאל הסיכון הגלום
בהנפת הדגל.
כלומר,
היחס להנפת הדגל הפלסטיני
נתון לשיקול דעתו
של כוח המשטרה בשטח.
מעמד משפטי מעורפל זה –
על בסיס מושגים כלליים וגמישים
כמו צפי סיכון –
מעניק שיקול דעת רחב לשוטרים בשטח
להחרים את הדגל הפלסטיני,
מה שאכן קורה ובהיקף נרחב ובלי קשר לסכנה לציבור
(למשל במסיבת סיום בתיכון פלסטיני).
זו פגיעה מובהקת בחופש הביטוי,
בזכות המחאה וההתאגדות,
ואף בזכות להגדרה עצמית –
הניתנת גם למיעוטים לאומיים בתוך מדינות.
לאחרונה אירעה פגיעה חמורה כזו,
בזכות להניף את הדגל הפלסטיני,
במהלך הלווייתה של העיתונאית שירין אבו עאקלה,
מה שתרם למראות המחרידים של כוחות משטרה
התוקפים בשרירותיות את קהל האבלים.
מתברר כי מפקד המחוז הנחה את השוטרים
להחרים את הדגלים הפלסטינים
בהלוויה של אבו עאקלה אפילו לפני שנערכה,
ככל הנראה מתוך הנחה מוקדמת, וחסרת כל בסיס,
שהנפת דגלים תסכן את הציבור.
בפועל כוחות המשטרה חסמו את כל הדרכים למקום ההלוויה,
כך שהנפת הדגלים הייתה מול המשתתפים עצמם,
ברחבת הכניסה לבית חולים פלסטיני,
ומן הסתם לא נשקפה סכנה בשל כך
. אז מה עמד בבסיס החרמת הדגלים?
קשה לחשוב על תשובה סבירה זולת: דיכוי!
החרמת הדגלים בהלווייתה של אבו עאקלה
אינה המקרה היחיד שבו המשטרה
פוגעת בזכויות הפלסטינים ללא בסיס.
זה קרה בשבוע האחרון
בטקס יום הנכבה
באוניברסיטת תל אביב,
בהפגנה לציון יום השנה למותו
של מוסא חסונה בלוד,
זה קורה באופן שוטף
בשייח’ ג’ראח
ובמקרים רבים אחרים.
ממצאים ראשוניים
של בדיקה
שאמנסטי אינטרנשיונל ישראל
עורכת לגבי מעמדם
של דגלי מיעוטים אתנו-לאומיים
במדינות דמוקרטיות ברחבי העולם,
מלמדים כי דגלי מיעוטים
זוכים, ככלל, להגנה משפטית,
כמו דגל המאורים בניו-זילנד
ודגל האבוריג’ינים באוסטרליה.
במקרים רבים אחרים
המגבלות חלות על הנפת דגלי מיעוטים על מבני ממשל,
לא על הנפת דגל המיעוט בשטח ציבורי
על ידי אזרחים מן השורה, למשל בהפגנה.
הדגל הפלסטיני
לכשעצמו
צריך להיות מוגן
לפי העקרונות המוכתבים בחוק הבינלאומי
– אין דבר טבעי מזה ברחבי העולם הדמוקרטי.
Shireen Abu Aqlah was a voice for Palestine.
Israeli police didn’t let them mourn in peace.
Even when mourning their dead, Palestinians can’t be Palestinian.
May 14, 2022,
By Ayman Mohyeldin, MSNBC Opinion Columnist
Leave a Reply