supporting Phd Anat Matar (Hebrew)

מרחב שמלא בדגלי ישראל הוא מרחב לא נגיש.

כמו שמרחב שמלא בשירי אייל גולן הוא לא נגיש בשבילי.

כמו שמרחב שמשמיעים בו את וואגנר הוא לא נגיש לניצולי שואה.

מרבית האנשים המוחלשים לא יעיזו לומר ,

לדרוש, להילחם על הזכות להיות ולנכוח במרחב הציבורי.

אנשים מוחלשים פשוט מדירים את עצמם בשקט.

מה שעשתה Anat Matar זאת פעולה אמיצה-

לדרוש נגישות במרחב לאנשים עם פחות פריביליגיות.

אני בכוונה כותבת “מוחלשים” ולא “פלסטינים”-

כי הרבה אנשים יכולים להרגיש לא בנוח עם התמונה שענת מטר פירסמה והרבה אנשים יכולים להיות מטורגרים על ידי סמלים ציוניים מכל מיני סיבות.

לא כל אחד צריך לפרט איך הוא מרגיש ביחס לדגל ולמה.

לפנות מקום לזולת להתקיים ולהיות – זו לא בושה!

המעשה שענת מטר עשתה- כן, רגישויות של המון אנשים נפגעו נורא. הלוואי שהיה לנו מספיק כדי להכיל גם רגישויות פגועות של בריונים ועוזריהם. לכאורה נדמה שלהתחשב ברגישויות זה הדבר הכי נאור. אבל התחשבות כזאת ברגישויות באה על חשבון התעלמות ורמיסה של קורבנות הבריונות.

השתקת קורבנות הבריונות, כדי שהרגישויות של הבריונים לא יפגעו. אני לא מקבלת את ההליכה בין את הטיפות, וגם לא שמאלנות שמסתגרת בגיטאות של ה”אישי” ואובססיבית לנימוסי שולחן והליכות. לא את השמאלנות שמגנה את הקיצונים מכל הצדדים.

********************************

אם הדברים שאני כותבת לא ברורים ועמומים – זה כי המטרה היא לא לבייש אף אחד, בטח לא על טעויות שבעצמי עשיתי. אלה התנהגויות שלדעתי כולנו מתנהגים. היום יצא שכעסתי על נרקיסיזם, מחר יעירו לי על נרקיסיזם לבן, או תוקפנות.

לא מתים מביקורת ואם אנחנו רגישים מכדי לקבל ביקורת- אנחנו לא יכולים להושיע ולהציל אף אחד

Leave a Reply