עוני הוא לא שיקומי, העוני לא מקדם החלמה

anxiety & depression– open the gates of pain, 2005 חרדה ודיכאון – אילוסטרציה החיים בעוני עלולים לגרום להחמרה

עוני משפיע לרעה על הישגים בשיקום בבריאות הנפש

ביני לבין עצמי אני שואלת את עצמי למה רמת ההישגים בשיקום בבריאות הנפש היא כל כך נמוכה

עוני, תעסוקה, שכר וקצבאות של מקבלי נכות כללית (מס’ 125 )

-רק 10% מכלל הנכים מצליחים להשתכר למעלה מ3000 ש”ח

(גם אלה שעובדים הרוב לא עובדים בשוק החופשי אלא במפעלים מוגנים-

(לרוב תמורת שכר זעום של שקלים בודדים לשעה

ומעטים יותר מצליחים להשלים בגרות מלאה ולהגיע לתואר או לתואר מתקדם

לפני כן חשבתי שהסיבה העיקרית לכך היא הציפיות הנמוכות שיש ממתמודדי הנפש

שאכן הם מסוגלים לעבוד ולהרוויח ולייצר ערך בהתמדה.

אבל כעת אני חושבת שמעבר לכך כמובן, יש את העוני

החיים בעוני

כאשר אדם כל הזמן עסוק בצרכי החיים הכי בסיסיים- אוכל ותרופות הוא כמובן לא יכול להשתקם ולצמוח הלאה, קדימה. מי שאין לו גב כלכלי ושום יכולת עבודה בכלל, אלא רק קצבת נכות צריך להשקיע כמעט כל מחשבה שיש לו באיך לחסוך גרוש-לגרוש, שקל לשקל כך שהקצבה תספיק לסוף החודש.

החיים בעוני מרוד הם חיים במצב של לחץ מתמשך שמטריף את הדעת עד שהוא מטמטם את האדם. ההתמודדות עם העוני היא אחת האבנים הכבדות שתורמות למשא חיים שעלול לגרום לאדם להתמוטט ולהישבר. הרי אם לא אוכלים אוכל מזין ובריא- אי אפשר להתרכז כמעט בשום מטלה. קצבת נכות לכשעצמה לא מספיקה אפילו לתזונה שאדם נכה צריך (וכן, כמובן שיש קשר לתזונה ובריאות הנפש).

אי אפשר לטפל על בטן ריקה

קודם כל צריך לדאוג לאלה שאין להם מקור פרנסה אחר נוסף חוץ מהקיצבה. לתת להם קיצבה שמאפשרת קיום בכבוד זה אומר כבוד, לא חרדה קיומית ובטן ריקה וצורך לוותר על כל אוכל שהוא טעים ומנחם ולהסתפק רק במינימום שנחוץ כדי לא להתעלף מרעב. אדם עם בטן ריקה לא יכול לטפל בעצמו וגם לא ללכת לטיפולים נחוצים -לפני שהוא אכל. וצריך להבין- כן, נכים שמתקיימים אך ורק הקיבצה לפעמים נשארים ימים שלמים בלי ביטחון תזונתי.

יש כאלה שמחטטים בפחים. את המצב הזה צריך למנוע כי כמובן שלחטט בפחים מרוב רעב לא מעצים את האדם ותורם להחלמה שלו. זה רק חוסך כסף למשלם המיסים, אבל לא באמת, כי אנשים נידונו למשברי חיים חוזרים ונשנים דווקא בגלל החובות והעוני, שגורמים להחמרה ולהישנות של הפרעה או מחלה או מצב נפשי קיים.

חדר משלך להחלים בו

ודבר נוסף- אם אי פעם יהיה דיור ציבורי בישראל, גם מתמודדי נפש צריכים לקבל עדיפות, כי כדי להשתקם ולהחלים אדם זקוק לחדר משלו, לפינה בעולם. בינתיים- צריך להגיד תודה על כל יום שבו מתמודד נפש לא נורה ברחובות, ועל זה שאת הקצבאות הקיימות לא מקצצים….

גורם ה”חוסן” האישי

כשעושים חישובים, של מה המינימום הדרוש למחייה בכבוד,

כל החישובים האלה מתבססים על הנחה שהאדם בריא וניחן בחוסן נפשי.

ולכן, למשל, אותו אדם יוכל לשרת שירות צבאי מלא,

או להמשיך להתגורר אצל הוריו כדי לחסוך כסף, לוותר על מותרות מנחמות וכיו”ב.

אנשים בעלי רמה גבוהה של חוסן נפשי מצליחים לשרוד ולשגשג גם בתנאים ובמצבים קשים,

אבל חוסן הוא תכונת אישיות שקשה לדייק אותה ולהסתמך עליה.

יתר על כן, התמודדות נפש עלולה לפגוע באופן משמעותי בחוסן הנפשי של האדם

(למרות שכמובן שאין סתירה בין התמודדות לבין חוסן).

אנשים עם חוסן נפשי ניחנו ביכולת “להתכלב”,

כלומר לחיות בצורה ספרטנית וסיזיפית מבלי לסבול מנזקי ה”התכלבות”

(למשל, דיכאון שנובע מתזונה לא מגוונת מספיק).

או לעבוד ממש בכל עבודה, ולגור בכל דירה

(אדם עם חוסן נפשי לא ילקה בדיכאון אם יגור בדירה זעירה,

אדם פחות חסין

לא יכול להרשות לעצמו את הסיכונים שנלווים למגורים זעירים).

אנשים עם פחות חוסן נפשי עשויים להיזדקק ליותר תמיכה וטיפולים,

ויש להם יותר צריכים, כדי “לפצות” ולשרוד במצבים קשים.

לכן- כשמספרים לי על כל האנשים שהתחילו בלי כלום,

ועשו שירות צבאי, נשארו בבית של ההורים וחסכו והיום יש להם דירות,

אלה אנשים פריביליגיים מלכתחילה. יכולת לגור אצל ההורים ולוותר על עצמאות זאת פריבילגיה.

עצם זה שיש לך הורים שהיחסים תקינים מספיק כדי שתוכל להמשיך לגור איתם בבגרות זה הון חברתי עצום.

אסור לעשות השוואות, אלא צריך לפתח ולקדם ולשאול את עצמינו- מהו החוסן ואיך מטפחים אותו ברמה אישית וקולקטיבית

Leafy_sees
#Leafy_sees

הינה למשל הפוסט של ה”סולידית”.

אני שמה קישור כי אני חייבת להזהיר אנשים-

אל תנסו את זה בבית, במיוחד לא אם אתם מתמודדי נפש.

אדם בעל בריאות מושלמת יכול לנסות לחיות לפי ההמלצות האלה,

אדם שמתמודד עם מורכבות נפשית

ומנסה “לחסוך אגרסיבית” לפי העיצות של הסולידית

– סכנת נפשות של ממש.

אני הייתי מפרסמת אזהרה, מוסיפה דיסקליימר.

שיש מצבים ודברים שאי אפשר לחסוך עליהם.

אדם עם נטייה לחרדה ודיכאון בשום פנים ואופן

לא יכול להתגורר בקופסת גפרורים ללא סכנה להחמרה משמעותית במצבו.

יתר על כן, אדם עם חרדה ודיכאון זקוק לתזונה עשירה ומגוונת,

במיוחד לפירות וירקות טריים (תשאלו כל רופא).

וכן, אדם עם חרדה ודיכאון עלול להיזדקק גם לטיפולים משלימים,שיאצו, רפסלקוסולוגיה וכו’.

בעולם של ה”סולידית” אין “ברבורים שחורים” אישיים, כלומר,

סכנה להחמרה במצב נפשי ואובדן כושר עבודה, אין גורמי סיכון, אין מורכבויות ומגבלות.

בגלל זה – החישוב של ה”סולידית” הוא לא מציאותי ולא ריאלי.

אדם עם מורכבות נפשית צריך להוסיף את הסיכון של החמרה ואובדן כושר עבודה

, סיכון שאפשר להפחית עם השקעה כספית. השקעה כספית בחוסן היא לא מותרות אלא בחירה רציונלית ושפויה.

Leave a Reply