על הטרור

הסידרה “אני רוצח” מציגה בפרק הראשון תיעוד מזעזע-
זוג הורים, שניהם עובדים כסוהרים בבתי סוהר במשך שנים
, בחרו לאמץ כבת את הרוצחת של בנם, לידזי יוהן .
מעשה הרצח היה נוראי:
הרוצחת חנקה את הבן שלהם,
רובי במו ידיהם,
די בלי סיבה חוץ מזה שלדבריה,
הוא היה בדיכאון וביקש ממנה לגאול אותו מיסוריו
. במקום להיות חברה טובה ולקחת אותו לטיפול
, היא הידקה את ידיה סביב גרונו – לפי בקשתו.
****************************************************
כאשר נשאלו הוריו של רובי
מדוע
לא רק שבחרו לסלוח לרוצחת של בנם
אלא גם לאמץ אותה וללוות אותה בתהליך השיקום,
ענה האב יוג’ין שבמהלך הקריירה הוא למד שאנשים משתנים בכלא.
הם לא יוצאים אותו בן אדם.
לינדזי הרוצחת שנכנסה לכלא במצב נפשי היא לא לינדזי שתצא ממנו
. היא השתנה. היא אדם אחר,
והאדם שהיא הפכה
להיות ראוי לתמיכה ולעזרה בתהליך השיקום
– כדי שלא תפגע יותר באחרים
*********************************************
הבחירה של הורי רובי לסלוח
ולאמץ את רוצחת ביתם
נובעת מאמונה נוצרית עמוקה
ולדעתי גם מרגשות אשם עמוקים.
מי יודע כמה אנשים נכנסו לכלא
על גניבות ואחזקת סמים
ויצאו משם רוצחים ממש.
מי יודע איך מתפקדים
סוהרים בתור הורים
ומה גרם לנתק ארוך השנים בין רובי לבין הוריו.

 

ארצות הברית נלחמת בטרור מבית מזה שנים רבות.

לארצות הברית יש את השיעור הגבוה ביותר של אוכלוסיה שכלואה עלי אדמות.
הכליאה והענישה לא פותרות שום בעיה,
להיפך- הן מעודדות רדציביזם,
חזרתיות ותהליך של חיברות לחיי הפשע (את השיעור הראשון בפשע לומדים בארצות הברית)
**********************************************
מן הסתם
לא נזכה
לראות בנטפליקס
את ההפקה
“אני טרוריסט”
(אני מקווה שלא).
או “אני זונה”.
כשמתארים אנשים
בצורה כזאת נדמה
שכל המהות שלהם
היא טרור או זנות
ומהניסיון האישי שלי
אני יכולה להגיד שזה לא נכון.
אנשים משתנים

. אנשים זונחים את דרך הטרור

– גם יהודים וגם ערבים.
גם פעילי להבה עוברים מהפכים.
ואפילו פעילי חמאס וג’יהאד אסלמי.
חברות או פעילות בארגון טרור
יכול להיות רגע חולף בחיים,
רגע משברי,
שלב שעוברים אותו
בדרך כלל
אלא
שהמחירים שלו
כל כך יקרים.
לפעמים
אנשים
משלמים עליו בחיים
, לפעמים בחירות
, ולפעמים אנשים
חיים את כל החיים
בניסיון לתקן את שפגעו
כשעסקו בטרור

ובמקום שבעלי תשובה עומדים גם צדיקים גמורים אינם עומדים

 
זה שענישה לא משקמת
לא אומר שענישה היא מיותרת.
לינדזי יוהן
נידונה
לשישים שנות מאסר ללא אפשרות לשחרור מוקדם.
היא מקבלת את עונשה ו
לא מנסה
להכחיש את אשמתה
או להצדיק את הרצח.
זה שטרוריסטים
יכולים להשתנות
פירוש הדבר
שלא צריך
לגזור גזר דין מוות
על כל טרוריסט באשר הוא.

אבל זה לא אומר שצריך לאפשר לטרור לפעול בחופשיות

. או שכליאה מיותרת.
האמירה כאן היא נגד עונש מוות למחבלים-
לא נגד כל ענישה ואכיפה נגדם.
זה שאינם בני מוות בהכרח לא פוטר אותם מאחריות למעשיהם

#האישי_הוא_הפוליטי

החבר לעט מעזה.

זה שכתב לי שהוא “אירהאבי”- טרוריסט.

באותה נשימה

הוא גם צחק והציע לי

לצאת לדייטים בביטחון

, מי שעושה לי בעיות ,

כך כתב לי בחיוך,

צריך לדעת

שיש צבא שלם שעומד מאחורי.

לא.

אני לא הולכת

חס וחלילה להפוך להפוך להיות טלי פחימה

וזה לא הזכריה זביידי שלי

. אבל כשמספרים לנו בתקשורת שמת מחבל –

נדמה שזה אדם שמרגע הולדתו ועד מותו עסק

אך ורק ברצח חפים מפשע ולא היו לו כל עיסוקים אחרים.

כאילו זה אדם שנולד לרצוח ולשנוא.

כאילו זה לא אדם בכלל.

אבל האמת היא-

שחברות ופעילות בארגון טרור יכולה להיות שלב זמני בחיים, בחירה שנובעת מיאוש, כניעה.

ואדם חוץ מחברות או קשר לארגון טרור

יכול להיות עוד הרבה דברים-

אבא, אח, חבר, ידיד.

חלק מהאנשים לא בוחרים בטרור-

אלא נכנעים לו מתוך ייאוש.

ומי שמייצר את הייאוש

הזה

שמוחק את הזהות האישית של האדם-

הוא זה

שתומך בטרור

הרבה יותר ממני,

מי שבעוונותיה

אולי

תרמה ציוץ או שניים

לחשבון ממומן של החמאס.

אני לא שמחה

כשאני שומעת שחוסל מחבל.

אני עצובה,

כי מת אדם שעשה פשע נורא ואיום

אבל היה אולי

יכול לחזור בתשובה ולתקן את דרכיו

. וגם-

כי מדובר לעיתים קרובות

בהוצאות להורג,

משפטי שדה שנערכים למחבלים.

קל לחסל אותם כשאין להם שמות ופנים,

אנחנו לא יודעים

איזה סרטונים

הם אהבו בטיקטוק,

על מי היה להם קראש בתיכון,

לאיזה אוכל הם היו אלרגיים.

אנחנו לא יודעים

שהם היו בנים של מישהי,

אחים של מישהם.

שהיו להם חלומות ושאיפות

חוץ מאשר לקום בבוקר

ולרצוח חפים מפשע.

חוסל מחבל.

זה כמו

שחוסל כלב חולה כלבת.

מחלה חשוכת מרפא

. אבל

הטרור אינו חשוך מרפא.

פשוט

אי אפשר לרפא אותו

בעוד טרור

והוצאות להורג וחיסולים

רק שופכות עוד שמן למדורת האלימות,

לאש המשתולל

One thought on “על הטרור

Leave a Reply