Leafy sees

אנחנו יכולים להיות עדים לסבל אחד של השני

לכוון אל הכאב את אור תשומת הלב

הסבל שלנו הוא ידיד טוב ומורה נאמן כאשר אנחנו מקשיבים לו

ומכוונים אליו את אור תשומת הלב במקום לברוח ממנו ולהשתיק אותו

טראומה היא שפה אוניברסלית. טראומה היא גם חוויה אישית.

זוהי חוויה שהינה בו זמנית קולקטיבית ופרטית כאחד.

אלימות בינאישית לא צומחת על חלל ריק.

היא בדרך כלל מתפתחת על רקע היסטורי מסויים, תנאים חברתיים שיוצרים אותה.

המטרה של תמיכת עמיתים

, בהקשר של שיח אקטיביסטי,

בין היתר הוא למקם את הטראומה האישית בהקשר החברתי וההיסטורי שלה.

מתוך אמונה שהאדם הוא עולם קטן ותבנית נוף מולדתו.

וכולנו מדממים היסטוריה על האדמה הזאת

הכאב מפסיק להיות פאתולוגיה והופך להיות חבר טוב ומורה נאמן.

דרך הכאב האישי שלנו אנחנו לומדים להכיר את הכאב של הזולת ואנחנו מפסיקים לברוח מהכאב –

במקום זאת, אנחנו מכוונים אל הכאב את אור תשומת הלב- ואנחנו שואלים, מה הכאב מלמד אותנו?

כל כך הרבה אנרגייה אנחנו משקיעים בדרך כלל בהימנעות מכאב. אנחנו שותקים ונושכים שפתיים.

בתמיכת עמיתים אנחנו לומדים לזהות את הכאב בתור אמת-

אנחנו מפסיקים לאלחש אותו ומתייצבים מולו באומץ , לא רק עבור עצמינו,

אלא גם בשביל שנוכל להבין טוב יותר את העולם שסביבנו

.אנחנו מפסיקים להכחיש את הכאב ולהתבייש ומכירים בתוקף שלו.

האמפטייה מאפשרת לנו לפנות מעצמינו מקום על מנת לאפשר לזולת להיות ולהתקיים

.עד כמה אנחנו מוכנים לשמש עדים לסיבלו של האחר מבלי לבטל או לשפוט אותו

קריאה נוספת אודות תמיכת עמיתים בהקשר של בריאות הנפש

תמיכת עמיתים באתר יספרא ישראל

Batson, C. D., Batson, J. G., Slingsby, J. K., Harrell, K. L., Peekna, H. M., & Todd, R. M. (1991). Empathic joy and the empathy-altruism hypothesis. Journal of personality and social psychology, 61(3), 413.‏