על השירות (המשך)

מי שמכיר אותי

יודע שאני לא טובה בדחיית סיפוקים.

הייתי חייבת לחזור

אל ה”קופאית” שלי שעכשיו

היא מוכרת פלאפונים ולוודא שהיא בטוב.

שחלילה חייה לא חומקים בפינה השכונתית.

אני שמחה לספר שלא.

היא התקדמה, מדלפק חנות הנוחות לדלפק חנות הטלפונים הניידים.

בחנות הטלפונים

עיקר העבודה לא עבודה פיזית

וגם לומדים הרבה דברים שימושיים

. להכיר דגמים של מכשירים חדשים

ואת תכונותיהם המופלאות

זה ידע חשוב. והיא הרי כל כך צעירה, כל החיים לפניה

. ממכירת פלאפונים

אפשר להרוויח משכורות יפות.

ואפשר גם להתקדם לעבוד בחברת תקשורת.

אני בטוחה שהיא תצליח.

מגיע לה כל כך.

לא אני קובעת

את המבנה של שוק העבודה.

לא אני אחראית לאוטומציה

ולכך שרובוטים יחליפו את בני האדם

בהרבה מאוד תפקידים.

רובוטים לא יוכלו לעשות דבר אחד

שהצעירונת השירותית עושה:

לאהוב אנשים

ולתת שירות

מתוך אידאולוגיה עמוקה ותפיסת עולם מגובשת.

הסיבה שמקצועות השירות סובלים מיוקרה כה חמורה-

אנחנו לא מעריכים עבודה רגשית.

ובמיוחד לא עבודה רגשית שכרוכה בדאגה (caring).

הסוציולוגית הפוסט מארכסיסטית

הילארי רוז כתבה על

אחדות היד, הלב, והמוח

שמאפיינת את עבודת הדאגה-

עבודתן של נשים. קריאה מומלצת

ועוד קריאה מומלצת על

העבודה בחנות הנוחות:

הספר הנפלא של סייקו מוראטה- “בשולי הנוחות”,

הספר

שבו כל מי שעבדה אי פעם מאחורי דלפק

תוכל למצוא בו את עצמה

והינה עוד אחת

: יומנה של קופאית, מאת אנה סאם.

וכמובן האתנוגרפיה החשובה

של ברברה ארנרייך

שעבדה שנה

במקצועות השירות

בארצות הברית-

כלכלה בגרוש

כלכלה בגרוש- עטיפת הספר

תוכנית הטלוויזיה

“קופה ראשית”

המתארת בחן רב

את התככים והמזימות

של עובדי סופרמרקט

שכונתי זכתה להצלחה בארץ

ויש לה

גם גירסה אמריקאית

חמודה לא פחות

בשם סופרסטור

One thought on “על השירות (המשך)

Leave a Reply