על השירות

בסרט “עולם הזמן” – אין יותר כסף.

זמן הוא המטבע שבו משתמשים. העשירים- חיים לנצח.

העניים נולדים עם קוד גנטי שמקצר את תוחלת חייהם ל25.

כל שנייה לאחר מכן יצטרכו לעבוד כדי להרוויח.

גיבור הסרט מצליח בדרך פלאית לזכות בחיי נצח לכמה גלגולי חיים בזכות לילה מוצלח לקאזינו. הגיבור מנסה את מזלו כבן-אלמוות בחברת בעלי ה”הון זמן” אבל הם מייד עולים על כך שהוא לא שייך לשם- והשיג את זמנו שלא ביושר.

הוא אוכל במהירות, בזריזות

, ממש בולע- כמו עני שחס על זמן חייו היקר

, שיש לו תמיד רק מרווח נשימה של כמה שניות.

white coffee cup
Photo by Chevanon Photography on Pexels.com

עשירים בעולם הזמן מתנהלים בנינוחות,

מורחים את הזמן בלי סוף,

כי לזמן שלהם באמת אינסוף , הוא לא מוגבל.

בספרים של ג’יין אוסטן-

גם שם מאופיינים העשירים לא רק באיטיות,

אלא ממש באי-עשיית דבר. מאומה.

הגברים העשירים של אוסטן-

מ”תבונה ורגישות” ועד “אהבה ודיעה קדומה” הם חדלי איש ובטלנים,

הם לא עושים שום פעולה שיש בה תכלית או צורך

. בשביל זה יש משרתים.

אם הם כבר עושים משהו,

זה חייב להיות העיסוק הכי נינוח, שלנטי,

שמתאים למי שעיתותיו בידיו.

למשל- אורנתולוגיה, צפייה בציפורים.

כפי שהסביר בורדייה-

המעמד שלנו מגולם ומוטמע בגוף.

בין היתר המעמד שלנו

מכתיב גם את הקצב

שבו אנחנו מתנהלים בעולם.

אנשים עשירים יכולים להתמהמה,

עניים צריכים

לרדוף אחרי הפרנסה עם הלשון בחוץ.

מן הסתם, מי שמגייס עובדים לבתי הקפה

רוצה עובדים עם סוג ואופי מסויים.

עובדים אופנתיים מעידים

על כך שהמקום אופנתי,

עובדים אופנתיים מביאים את החברים

ה”נכונים” לשבת איתם

ולארח להם לחברה במשמרות.

עובדים אופנתיים

מקשטים בנוכחותם את בית הקפה.

פשוט-

הם עושים הכל

חוץ מאשר ממש לשרת אנשים ולעבוד.

העבודה של המלצרים האופנתיים

דומה

לעבודה של האריסטוקרטים מספרי אוסטן:

אסור להם להיות תכליתיים ויעילים,

כי אלה

תכונות שמעידות על המוניות.

יש למלצרים תפקיד אחר

– לגרום לבית הקפה

להיראות נכון ואופנתי.

ולשדר אריסטוקרטיה מודרנית.

התפקיד שלהם לנכוח במקום,

להאציל עליו מאצילותם,

“להיות” ולא “לעשות”.

להתלונן על זה זה גם בומרי

וגם ברברי

Leave a Reply