לעבוד מכל הלב והנשמה

האמת היא-

לא גנבתי כסף מאף מעסיק.

עבדתי קשה תמורת הכסף,

וגם יצא לי

לעבוד בחינם.

הנטייה שלי

לעבוד בחינם

ולא בשביל כסף

היא אכן מופרעות קשה

שאיתה אני מתמודדת

בטיפול האישי שלי.

הבנתי

שעבודה בחינם

היא לא מעשה מוסרי,

כי כשאני עובדת בחינם

, מצפים גם

מאנשים אחרים לעשות כן.

לא גנבתי כסף מאף מעסיק, להיפך.

אם כבר גנבו ממני.

אבל לא היה עולה על דעתי

לגנוב ממעסיק מסיבה מאוד פשוטה.

לא בגלל

שאסור לגנוב וגניבה זה לא מוסרי.

אלא בגלל

שמי שאנחנו מכנים פה

“המעסיק”

הוא בדרך כלל אדם שיש לו שם פרטי,

סיפור חיים, אופי ודמות.

זה יכול להיות

מישהו שאוהב אותי או שונא אותי.

מי שאני אוהבת אותו או שונאת.

אבל מעבר לשינאה ואהבה,

יש משהו אחר, שזה

אמון.

ברמה האישית

לא אבגוד לעולם

מתוך בחירה חופשית

מאדם שנתן בי אימון.

גם אם לדעתי זה הכי מגיע לי,

גם את המעסיק לא שילם לי,

גם אם השאירו אותי

לשמור על מיליון דולאר

– לא אגנוב.

וגם-

אישית אני משתדלת לבחור

במקום עבודה שמתאים לי לאופי,

ומעדיפה מעסיק

שיהיה דומה לי

בערכיו ובתפיסת עולמו.

אני אפילו נשארת

בקשרי ידידות עם בוסים מהעבר

. וזה למרות שאין לי שום סנטימנטים

לחוק שאוסר על גניבה,

שום רצון למצות דין עם

גנבים וגניבת רכוש

היא בכלל לא פשע.

מעילה באימון- כן.

אני חושבת

שמכל הדברים הפריבילגיים בעולם,

לשאוף לעבוד במקום עבודה

שאליו אתה קשור

בקשרים של אהבה ממש

זה אחד הדברים .

התמזל מזלי ויצא לי כמה פעמים ,

לא יותר מדי,

להיות חלק ממיזמים עסקיים

שממש האמנתי בהם

ורציתי שיצליחו בכל מאודי,

הזדהיתי עם המטרות של הארגון

והרגשתי הרבה מוטיבציה

לקום כל בוקר לעבוד.

זה שיא הפריבילגיה

כי נגזר עלינו לעבוד בשביל כסף,

לא מתוך אהבה ונאמנות

ורוב מנהלי העסקים החברתיים

הם מנהלים גרועים מאוד,

מרבית המיזמים האידאליסטיים

לא שורדים את שנתם הראשונה

וזה די להניח

את עתידי התעסוקתי על קרן הצבי.

Leave a Reply