לאהוב אדם בתחלואה כפולה

אני כותבת את הדברים האלה מדם ליבי, בתור מי שחייתה עם צעיר ערבי שמוגדר כתחלואה כפולה.

עברתי איתו לא מעט. והפחד הכי גדול שלי היה שיום אחד אני אשמע שהוא התאבד בעזרת שוטר- כפי שאיים לעשות כמה פעמים. הצעיר המתוק שלי… יש לו התפרצויות שכמה מהן עברתי איתו…. התפרצויות שהוא נכנס ל”אמוק”…. נשבעתי שלא אספר מה קורה לו “כשהוא מאבד את זה”. בשעות הקשות שלו הוא רצה להתאבד ואיים לא אחת שהוא יתאבד באמצעות שוטר.

דיברתי עם אמא שלו וביקשתי שלא תזמין לו שוב משטרה, שתתקשר לפסיכיאטר מחוזי. והיא ביקשה ממני שאסביר לה איך לעשות את זה. היא נבהלה בפעם הקודמת שהוא היה בבית והזמינה לו משטרה. אני נבהלתי מזה , שהזמינה לו משטרה.

ולא רציתי שזה יקרה שוב. גם כשנאלצתי להתלונן עליו במשטרה בעצמי , הסברתי להם עשר פעמים, שמדובר בצעיר שהוא תחלואה כפולה שזקוק לטיפול. ביקשתי שיתייחסו אליו בעדינות ורגישות. אני לא יודעת אם זה עזר.

******************************************************

אני לא יודעת איך להגיד כמה פחדתי לקרוא שאדם יקר לי מאוד (אדם אלים וחולה- אבל בכל זאת יקר) “ינוטרל” ברחוב. אני בוחרת לא לוותר על המורכבות . ולהבין שהמטורף המשתולל באמוק הוא חלק ממני, חלק ממני שמשתקף ומגולם באחרים, וכל עוד אני מכילה אותו בעולם אני יכולה להכיל ולסלוח גם לעצמי.

חלק פנימי בתוכי פגוע כל כך שהוא משתולל באמוק רצחני. אני צריכה לחיות לצד החלק הזה. אני בוחרת לחבק אותו, להשלים איתו. לחמול עליו. כך שמהקשר המורכב, שלא לומר פוגעני ורעיל, למדתי חמלה לא רק כלפיו, אלא גם כלפי עצמי.

אני מבקשת לגלות חמלה כלפי התפוחים הרקובים, כלפי החולים והמכורים לא רק עבורם, אלא גם עבור עצמינו, כדי שאנחנו כבני אדם נהיה יותר שלמים עם עצמינו ומלאים בחוסן כחברה. ואני מאמינה שחוסן צומח מחמלה, וחמלה היא נפלאה כי היא זורמת לכל הכיוונים, ככל שנחמול על אחרים יותר נוכל גם לקבל את עצמינו, ולחבק חלקים “מטורפים” שמשתוללים באמוק. החיבוק הפנימי שלי לימד אותי שאפשר לנטרל גם כך את הטירוף הזה, לא חייבים להרוג. גם חיבוק מאפשר להחזיק, ואני מבקשת שאנחנו כחברה נחבק ונעטוף את אנשי התחלואה הכפולה כאילו היו בשר מבשרינו. הם חלק מאיתנו. גם להם יש צלם אנוש.

כנס לבני משפחה של מתמודדים עם תחלואה כפולה 28.03.2022

Leave a Reply