על ההפגרה

חשוב לי לציין – מרבית הקהילות המשקמות לא מתעללות בדיירים, להיפך.

פינוק במקום אוטונומיה

זה נכון שאין פרטיות ואוטונומיה

בקהילות האלה,

אבל יש דברים שכן יש.

בקהילה שבה אני עבדתי

היה הרבה מאוד פינוק,

או כך שזה נתפס בעיני.

הדיירים הם כמו ילדים קטנים

שיש להיענות לכל הגחמות שלהם-

לבשל להם, לנקות בשבילם,

לשעשע אותם, לעשות מסאג’ים.

בקהילה שאני עבדתי

זה היה מאוד מקובל.

הדיירים ביקשו

שהמדריכים יעסו להם שרירים כואבים,

המדריכים נענו בשמחה.

מה שנחשפתי אליו

לא היה חס וחלילה

רישעות כלפי מתמודדי נפש,

אלא להיפך.

חס וחלילה

אני גם לא שוללת

את עבודתם

של המדריכים המפנקים.

– ” לפנק, לפנק, לפנק –

מצווה להקל על הסבל

יש אנשים שמאוד סובלים ,

זאת מצווה

להקל על הסבל שלהם אם אפשרי.

אבל באופן אישי

לא הייתי רוצה שיטפלו בי כך

וזה הרגיש לי

לא שיקומי,

לא מתאים, מקטין, מיילד, רגרסיבי.

ובסוף מרוב מאמץ לרצות ולפנק

יוצא שמתפתח אנטגוניזם,

טינה ומרירות ,

חוסר כבוד כלפי דיירים.

כי בסוף הם ישגעו את המדריך ובצדק.

להיות מדריכה שיקומית עם ידע מניסיון

אני לא הייתי מדריכה שמבשלת בשביל דיירים,

לא עשיתי עיסויים

אלא במקרים שממש היה צורך ,

לא החלפתי להם מצעים ולא ניקיתי להם.

להיפך.

כל הדיירים ידעו שאני לא בשלנית.

וכשאני עשיתי משמרת שבת

הם היו צריכים לתפעל לבד

ולהכין הכל לבד

ובאמת במשמרות שלי

הם תקתקו הכל ואני ישבתי

ולא עשיתי כלום

כפי שלדעתי היה נכון לעשות.

אם היה צריך אותי נתתי יד,

אבל כשאני לא ניסיתי לעזור

הם הסתדרו לבד,

הכינו ובישלו המון אוכל

וניקו אחריהם.

יש כאלה שחשבו

שאני מדריכה גרועה ואדישה

שלא עוזרת,

ורק יושבת ומדברת.

והיו כאלה

שממש סירבו לקבל ממני עזרה

גם כאשר הצעתי.

מה שאני מנסה לומר כאן זה שבהוסטלים

ובקהילות התומכות

חס וחלילה לא רק

מתעללים בדיירים ופוגעים.

גם מפנקים להם את הצורה.

אבל העיקרון בטיפול

זה לא להשאיר אדם תלוי במטפלים שלו.

לטפח תלות זה לא טיפול,

זה לא שיקומי ולא מקדם החלמה

המבנה של הקהילות השיקומיות הוא כזה

שהוא מעודד תלותיות, רגרסיביות,

הזדקקות של אנשים

שיכולים להיות הרבה יותר מתפקדים ועצמאיים.

בגלל זה אני מתנגדת וחושבת- עדיף דיור מוגן

רמת תפקוד נמוכה

דורשת רמת תמיכה גבוהה

אפשר לטעון כנגדי – שמה שמפריע לי בעצם

, זה שיש מתמודדי נפש ברמות תפקוד נמוכות

שצריכים יותר תמיכה ושירותים

. אני מתקוממת כנגד הקהילות התומכות

אבל אני עצמי לא דיירת של קהילה כזאת.

אז מה מפריע לי שיש אנשים אחרים

שצריכים מסגרות אחרות שמתאימות להם?

האם אני רוצה שכל מתמודדי הנפש

יצעדו בסך לאוניברסיטה

ויוציאו דוקטורטים,

שאנחנו המשוגעים

נכבוש את האקדמיה? ב

מידה מסוימת כן.

תחום הידע שנקרא

Mad Studies

הולך ומתפתח ואקדמאים מתמודדים

כמו פטרישיה דיגנס האגדית

מחוללים מהפכות בבריאות הנפש.

ומה לגבי אלה שלא יכולים?

אני חושבת

, שהבעיה היא –

איך שאנחנו מגדירים את

“אלה שלא יכולים”.

ברשימת החברים שלי

נמצאת אומנית מוכשרת ומצליחה,

משוררת שהחליטו בשבילה

שהיא מאלה ש”לא יכולים”.

היא לא וויתרה אלא הלכה בדרך שלה,

פתחה עסק עצמאי

שממנו היא מתפרנסת בכבוד.

והיא לא המקרה היחיד.

הקהילות התומכות

עלולות לגרום להפגרה

הרבה מתמודדים יכולים הרבה יותר,

אבל מפגירים אותם.

אני קוראת לתהליך הזה

#הפגרה

הסללה לתפקוד ברמות קוגניטיביות נמוכות,

לעבודות פשוטות במפעלים מוגנים ולמגורים בהוסטל.

הנחה שפגיעה נפשית מלווה גם בפגיעה קוגנטיבית.

קישור לחתימה

על עצומה נגד

הקמת קהילות משקמות

אני מתנגדת לקהילות המשקמות

הן לא משקמות בעיני, הן מפגירות.

חתמו עוד היום

על העצומה כנגד הקמתן.

הערך של ידע מניסיון

הגישה היום בבריאות הנפש

שידע של מתמודדי נפש

מניסיון אישי הוא בעל ערך.

את הדברים שאני כותבת

אני ממשיכה לכתוב

בגלל החיזוק שאני מקבלת

מקהילת המטפלים

מיקום כפול

ומהתחושה שבתור מישהי שנמצאת

במיקום כפול של מטפלת ומטופלת

גם יחד יש לקול שלי ערך וחשיבות.

ולפעמים יש לי את האפשרות

למתוח ביקורת

על המערכת

שהחברים שלי במקצועות הטיפול

לא יכולים לתת.

לפעמים אני מרגישה

שאני נותנת קול ומילים

גם לתסכול שחווים החברים במקצועות הטיפול

שכל כך רוצים לעזור

ונמצאים במערכת שלא מאפשרת להם.

אבל כמו שכתבתי כאן-

חשש לשיח נישתי

אני לא רוצה

שהשיח של בריאות הנפש

ישאר בתחום של מי שעוסקים במקצועות הטיפול.

נכון שחלק מהנושאים שאני כותבת עליהם הם

נישתיים

לנרמל את בריאות הנפש

אבל החלום שלי זה

לקחת חלק בתהליך של

נירמול בריאות הנפש,

כי בימים האלה כולנו מתמודדים ,

עם החרדה והדיכאון של הקורונה

הכלה תורמת להיווצרות של חוסן קהילתי

ולדעתי זה מגביר את החוסן שלנו בקהילה

– הדרך שבה אנחנו מתייחסים

לחוליות החלשות בשרשרת,

לחלקים המוחלשים בחברה,

משפיעה גם על הדרך

שבה אנחנו מתייחסים ותופסים את עצמינו .

הכלה מקדמת החלמה

הכלה מעודדת חוסן.

הכלה מעודדת העצמה

הכלה מעודדת החלמה.

אנחנו בתור חברה צריכים להחלים

One thought on “על ההפגרה

Leave a Reply