עצרו את המכרז להקמת קהילות משקמות!

עברתי את

ההתמוטטות הנפשית הגדולה בחיי

אחרי שעבדתי בעצמי

במשך שנה

באחת מן הקהילות המשקמות האלה.

עצרו את המכרז להקמת קהילות משקמות
בזכות – עצרו את המכרז להקמת קהילות משקמות

המקרים המזעזעים שהייתי עדה ושותפה אליהם

שברו אותי.

בין היתר

הייתי עדה למקרה

שבו דייר הטריד מינית דיירת אחרת..

מתאמת הטיפול אמרה שטוב שזה קרה,

מאחר וכך

היא תלמד

לא להתלבש בצורה חשופה

.כמו כן אמרה שאותה צעירה,

שעברה פגיעה מינית במשפחה –

“התאהבה בדמות הקורבן”.

מדריכים אחרים צידדו בדייר הפוגע

ולדעתי לא טיפלו בצורה מתאימה

בהטרדה המינית שקרתה.

להיפך, הצורה

שבה ההטרדה קרתה

עלולה לכאורה לפגוע

בתהליך השיקום

ובביטחונה של הדיירת,

אשר כמובן

תמשיך להתגורר עם המטריד תחת אותה קורת גג

פגיעה בפרטיות

הייתי שותפה לביקורות תדירות

ולפלישה מתמדת לפרטיות של אנשים,

התחננו בפני

שאניח להם לנפשם

ולא אבלוש אחריהם.

את הביקורים צריך לתעד ביומן,

בדו”ח.

על גבי הדו”חות היומיים

נפרשים חייהם האישיים

בפרטי פרטים מביכים ביותר

, חשופים לעיני צוות לא מיומן.

באחד הימים

קראתי “דיווח” על כך

שדייר אחד

מתכנן להתחיל עם דיירת אחרת

ותהיתי איך זה רלוונטי

ולמה צריך לדעת את זה

ישיבת צוות

התקיימה מדי שבוע

שבה שוב נידונו

פרטי חייהם האינטימיים ביותר

של הדיירים

בצורה לעגנית, משפילה, מזלזלת .

צמרמורת אחזה בי כל פעם

ששמעתי איך מדברים אנשי הצוות

על הדיירים מאחורי גבם.

בסופה של אותה שנה

נפטרו שלושה מהדיירים שעבדתי איתם.

אחד מהם היה זה

שהתכוון להתחיל עם דיירת אחרת

ותוכניותיו הכמוסות

הפכו ל”חומר” לישיבת הצוות הבאה.

ועוד לא התמודדתי בכלל עם כל הכפייה.

צריך לכפות על אנשים בעבודה הזאת

זריקות נוראיות

עם המון תופעות לוואי

נטילה של כמות אדירה של תרופות

שמקצרות את החיים

להכריח אנשים לצאת

לעבודה ב”מסגרת השיקומית”

תמורת חמישה שקלים לשעה.

כך שמדריך שיקומי

הוא משהו

בין קומיסר לנוגש עבדים

וה”קהילות המשקמות”

אינן אלא בתי

חולים פתוחים

בתוך הקהילה .

קהילות משקמות= מוסדות טוטליים

בדיוק כפי

שארווין גופמן מתאר אותם .

אין שום שינוי ושום רפורמה.

ומעבר לזה-

אין במוסדות האלה הפרטיות

שנדרשת לאדם כדי להחלים

. אל תיתנו לזה יד.

חתמו ושתפו את העצומה

של ארגון בזכות.

דיור מוגן

חשוב לכתוב

מה כן כדאי וצריך להקים

ה”טכנולוגיה קיימת”.

הפיתרון הטוב ביותר

למתמודדי נפש נקרא

“דיור מוגן”.

אדם שוכר דירה בקהילה

כמו כל אחד אחר.

דירה בשוק החופשי.

אל הדירה שבחר לעצמו

יגיעו אנשי הטיפול לפגוש אותו

דרך סל שיקום-

מתאם טיפול (עובד סוציאלי)

מדריך שיקומי

ושירותים נוספים שניתן לקבל,

שמאפשרים לאדם שמתקשה בכך

לתפקד כאחד האדם

חלק מן האנשים שצריכים

הרבה שעות ושירותים של תמיכה.

יש גם אנשים

שבכל זאת יעדיפו לגור

במסגרת תומכת ועוטפת בצורה מקיפה.

באופן אידיאלי

מגורים בקהילה תומכת

זה אומר

להיות כל הזמן ביחד

עם החברים והצוות, 24.7

ומי שמרגיש שזהו הצורך שלו-

למה לא

אני גם מתנגדת לכך

שסוגרים ומפרקים הוסטלים

כדי להקים קהילות תומכות.

מהלכים כאלה

צריכים להיעשות בצורה דיאלוגית

ולא בתור מדיניות

שמנחיתים מגבוה

על מתמודדים.

ברמת העיקרון

אין שום סיבה לסגור במוסדות

אנשים רק בגלל

שהתפקוד שלהם נמוך.

תפקוד

אפשר לשפר בעבודה שיקומית

בתוך הקהילה.

לא צריך

להדיר ולהחריג אנשים

כדי לתת את השירותים.

ויש הבדל גדול מאוד

בין להיות כלוא במוסד

לבין לחיות חיים נורמליים

עם עזרה ותמיכה,

פיגומים ושירותים וטיפולים.

זה כמו ההבדל

בין להיות מרותק למיטה

לבין להתנייד עצמאית

עם כיסא גלגלים וקביים.

קריאה נוספת

אתר המטפל , ארוינג גופמן:

המאפיינים של מוסדות כוללניים

סיכום מאתר טקסטולוגיה

Leave a Reply