קולניות

– “הביטוס קולי”

“אורי שוורץ (2012 Schwarz )

מציע את המונח הביטוס קולי

כדי לחבר בין מעמד ואתניות

לבין שימוש בקול במרחב הציבורי.

הנורמות הבורגניות

תובעות התנהגות שקטה

בתחום הציבורי על מנת שלא

להפר את הזכות לפרטיות גם בציבור,

ואילו

התנהגויות רועשות וקולניות

מזוהות עם צעירים

ממעמד נמוך.

התנהגות קולנית

— למשל

השמעת מוזיקה בעוצמה —

יכולה להיות מפורשת כדרכן

של קבוצות אתנו–מעמדיות

לתבוע טריטוריה,

כלומר היא מהווה “

פוליטיקה של נוכחות”

(2009 Oosterbaan .)הייחוס של “רעש” למזרחיות

ו”שקט”לאשכנזיות או להשתכנזות

תומך במערכת הסיווג והמיון האתנית

הממקמת את האשכנזיות

בראש ההיררכיה התרבותית בישראל.

אם הביטוס קולי רועש

הוא דרך לתבוע נוכחות במרחב

הציבורי,

המשתכנז

, באמצו הביטוס קולי שקט יותר

, מאופק יותר, מבקש לצמצם

לא רק את “הנראות האתנית המסומנת שלו

אלא גם את הנוכחות הקולית שלו

, אורנה ששון לוי ואבי שושנה (2014) |

הביטוס קולי קולניות מזוהה עם מעמד נמוך
ששון לוי ושושנה, 2014

השתכנזות: על פרפורמנס אתני וכישלונו

תיאוריה וביקורת גליון 42 עמוד 82

ואני חושבת על עצמי

איזו מין אישה קולנית

אני וכמה שמעירים לי

דייטים ופרטנרים

שאנמיך את הקול שלי

ואהיה יותר בשקט

שאצמצם

את הנוכחות שלי במרחב

ואני מתפלאת על החוצפה

ועל עזות המצח

שיש להם למשטר אותי ולהשתיק אותי.

אני יכולה לחשוב ולהיזכר בשני משתיקנים

מעוררי סלידה כאלה

שהדליקו לי נורה אדומה

עם הבקשה שאהיה בשקט,

כי הרי אני אישה.

וכמה חוסר מודעות

יש בדרישה הדכאנית הזאת

להנמיך את הקול.

כואב לי או שאני מתרגשת.

ויש לי קול חזק של זמרת באופן טבעי

ואני לא מתכוונת להתנצל

על המקום שאני תופסת

אני פשוט אעבור הלאה

ואחפש את מי שיקבל אותי כמו שאני,

אישה רועשת וקולנית

תיאוריה וביקורת

השתכנזות:

על פרפורמנס אתני וכישלונו /
אורנה ששון-לוי ואבי שושנה

מחברי המאמר מציעים בחינה ביקורתית של

אתניות בישראל

באמצעות חקירה של פרפורמנס אתני מסוים:

השתכנזות.

השתכנזות משמעה פאסינג

(מעבר, passing) בין זהות אתנית מסומנת

(מזרחיות)

לזהות פריבילגית

שאינה נחשבת לאתנית

או שהאתניות שלה

שקופה (אשכנזיות).

המחברים דנים בשאלה

מהן הפרקטיקות

והמשמעויות החברתיות

המיוחסות

להשתכנזות על

רקע

ההכחשה של אתניות בישראל,

על רקע השיח הלאומי של

“כור ההיתוך”

ולנוכח

התביעה הניאו-ליברלית

לזהויות נקיות מאתניות

כתנאי למוביליות חברתית.

על סמך ניתוח שאלונים,

ראיונות, כתבות אינטרנט

ותגוביות (טוקבקים)

לכתבות אלה,

המחברים טוענים כי

מושג ההשתכנזות

מציין

פרפורמנס זהותי

שנועד להיענות לשיח הלאומי ולשיח הניאו-ליברלי;

אולם במונחי פוליטיקת הזהויות

המושג עצמו מגלם בתוכו

את כישלונה הידוע מראש של פעולת המעבר

משום שהוא טומן בחובו

את העבר האתני של

המשתכנז.

לכן, מושג ההשתכנזות

כרוך בחוויה כפולה של בושה,

הן בושה במוצא האתני

והן בושה בעצם המעבר.

תפוצתו הרחבה של המושג

והמשמעות של כישלון מובנה

הנלווית אליו מעידות על

יציבותו של הסדר האתני בישראל.

Leave a Reply