לליאת אלהרר

קולן של חסרות הקול

צבוע בשקוף שנמסך

אדום לבן שחור

אדום הכל בסדר אמא אני רק מדממת לבן

גם אני הייתי פעם לבנה ויצאתי לשחק בחוץ

ברגליים יחפות וחזרתי שחורה או מלוכלכת

כולם שיחקו אותי או כולם שיחקו בי ואני שיחקתי כולם

וחזרתי הביתה פצועה אמרתי אמא הכל בסדר

אני רק מדממת והדם שנקרש סביב הצלקת

הפך שחור ומזוהם, הפך לרעל בעורקים והחמיץ את החלב בשדי שלא הניקו

הרג את ילדי שלא נולדו בטרם היווצרם

מישהו פעם ניסה לקבור אותי עמוק באדמה וחפרתי את הדרך החוצה

מישהו מרח אותי בזפת ונוצות והצעיד מול הקהל

מישהו גזר עלי אלם להיות חסרת הקול שבשביל שהקול

הקול השקוף שלי נצבע בלבן אבל אני לא מדברת את עצמי ולא אומרת אינני

יצאתי לשחק בחוץ ומישהו בא ולקח אותי ממני ומאז אני שואלת על מקום הימצאי בעולם

ספינה אובדת בחלל ,סוטה מנתיב האנושי , אשמה תמיד

מחוץ לנתיב האנושי מצאתי כל כך הרבה דרכים להיות

מרחפת בחלל הריק, מחוללת כאוס, עושה ג’יהאד ממילים.

Leave a Reply