לקראת אתנוגרפיה של “נוער הנרות”

העניין זה מחקר נראטיבי.

לא שאני אכתוב.

אני רק אוצרת ואוספת סיפורים

ולכל אחד יש סיפור ששווה לספר.

הסיפור שלנו שווה שיספרו אותו

.עבודה של מחקר נראטיבי דומה במקצת לטיפול.

כי המטרה היא לתת לאדם לספר את הסיפור שלו

כשהפרשנות ומסגור שלי כחוקרת פחות חשובה

.ומי שמספר מרגיש שיש לדברים שלו תוקף וטעם.

כחוקרת אני רק צריכה לבקש לספר על החוויה במילים שלך. של האינתיפאדה השנייה. או מלחמת לבנון

.הפחד והכאב השחיתו אותנו כחברה.

כי פחד וכאב לאורך זמן הם משחיתים

.וכמו שהפציעה היא קולקטיבית

כך גם ההחלמה צריכה להיות קולקטיבית

זאת תפיסה חסידית בעצם.

מגאולת הפרט לגאולת הכלל.

בחסידות יש אמונה

שהנשמות של עם ישראל קשורות זה בזה

והיחיד מגלם בבחירותיו

את הטוב שהוא רוצה עבור הכלל.

הנפש נמצאת במצב של “גלות פנימית”

שבו היא מתרחקת ומתכחשת על עצמה

, ההחלמה היא טרנספורמציה מגלות פנימית לגאולה.

למעשה

אף על פי שאנחנו בארץ ישראל

אנחנו חיים בגלות ומשועבדים לעולה של הציונות ונכנעים למרותה אף על פי שמדובר בתועבה.

בשיר השירים כתוב-“אל תעוררו את האהבה עד אשר תחפץ”,

אסור לכפות את אהבת אלוהים אלינו (וגם לא בשר ודם)

האהבה של אלוהים אלינו היא שמקנה לנו את הזכות לגור ולחיות בישראל,

אך האהבה הזאת לא ניתנה לנו, אנחנו כופים אותה

בכוח הנשק והזרוע, מעשה כפייה כלפי אהבת השם.

וזה חלק משורש ההתנגדות החרדית לציונות

(אשר אני ממש מזדהה ומסכימה איתה)קולקטיבית כחברה

אנחנו נמצאים במצב של גלות,

של ריחוק וניתוק מעצמינו.

ההתגלות היא לא התגלות של אלוהים

אלינו אלא התגלות שלנו אל עצמינו

. ודרך זה התגלות אלוהית,

ההחלמה היא תהליך שבו האדם

מתגלה אל עצמו ולכן היא משולה לנס ולגאולה.

Leave a Reply