לעצור את העינוי הנפשי שעוברים תושבי עזה

25.02.2020- מתיחות בין ישראל לעזה

יושבת אצל אמא שלי.
אמא שלי אומרת,
את נראית רע.

עוד פעם הסתבכת עם בחור מנוול.
ואללה לא אמא.
את לא יודעת ש

כל מלחמה אני רוצה למות.
את יודעת אמא,

יש אנשים

שחיים שם בעזה.
אנשים אמיתיים

חברים לעט מזה שנים.
והמלחמה הזאת אמא,

פחדתי על החיים

של החברים שלי.

לא עצמתי עיין מרוב דאגה ויאוש

. אנשים שכותבים כל רגע כמעט.

חיים באינטרנט.

את החבר שלי

חסאן כמעט אף אחד לא קורא.

ומה שחסאן עבר זה גיהינום.

זה עינוי לחיות

כך מתוך

איום תמידי על החיים.

בתוך סכנת מוות

מתמשכת לאורך ימים.

הפחד להיקבר חיים

תחת ההריסות.

מוות

זה לא הדבר הכי גרוע שיש.

לחיות בתוך

כלא באוויר הפתוח

זה עינוי,

זה יחס בלתי אנושי,

אכזרי ולא הולם

שלא מגיע לאף אחד.

אם רוצים להעניש מישהו צריך

לשפוט אותו לפי הראיות שקיימות,

לקבוע חפות או אשמה.

לקצוב עונש מידתי.
תושבי עזה

הם קורבנות אשמים תמיד.

הם הורשעו

ללא משפט ונידונו למאסר

בתנאי עינוי

לפרק זמן בלתי מוגבל.

זאת ענישה קולקטיבית.

ויש דברים שאף אחד לא מגיע.

אפילו אם רוצים

להוציא טרוריסט להורג,

צריך לשפוט אותו ולהגיד לו מתי

. אי הוודאות ביחס לחיים ולמוות

זה עינוי נפשי שצריך לעבור מהעולם.

One thought on “לעצור את העינוי הנפשי שעוברים תושבי עזה

Leave a Reply