הראיון האחרון עם בהנוד שוג’עי

Last Interview with Behnoud Shojaee

Original Source
13 October 2009
By Saba Vasefi מאת סבא וואספי

בהנוד שוג’אי

הראיון הזה נעשה כשבהנוד עוד היה בחיים.

מעולם לא חשבתי שהמילה “

היה” יכולה להכאיב לי כל כך בלב.

בהנוד אמר לי בטלפון,

“תקווה מחזיקה אנשים בחיים.”

אני מקווה שעד שתקראו את הראיון הזה,

בהנוד עדיין יחיה.

הלוואי ושמי השחר האדומים לא יהי

הצבע האחרון שעיניו יראו.

הלוואי שהוא יוכל

לראות את השמים הכחולים של הבוקר.

ש- אם היית רוצה לצייר משהו,

באיזה צבע היית משתמש? כחול

ש- למה כחול? ת- כי זה צבע השמים.

קיוויתי לזמן הארוך ביותר לראות שוב את השמים כאדם חופשי.

ש- כמה פעמים הוליכו אותך אל הגרדום?

? א – הייתי שלוש פעמים בגרדום ואז חזרתי אחרי שראש מערכת המשפט עיכב את הוצאתי להורג.

ארבע-חמש פעמים אחרות, הביצוע התעכב כמה ימים אחרי המועד שנקבע.

ש- איפה תעביר את הלילה האחרון שלך? א- בתא, לבד ורחוק מכולם

. שם אני יכול לראות את המוות אלף פעמים עד הבוקר.

כל האסירים המועברים לאותן תאים

מקווים שאלוהים ימלא חמלה בלב משפחות הקורבנות

להסכים לקבל פיצויים ולסלוח. .

ש- כאשר נלקחת בעבר מהתא שלך לרבעי ההוצאה להורג,

מה או מי עבר בראש שלך

? א- בפעם הראשונה לא האמנתי שאני אמות

. כשהכניסו אותי לאוטובוס לנסיעה לכלא אבין, הבנתי מה קורה.

הבנתי שמה שעשיתי היה מאוד רציני ואני הולך למות על זה.

לאורך כל הנסיעה חשבתי

שאולי אלוהים יכול לשים קצת חמלה בלב הוריו של אהסן והם יסלחו לי.

חשבתי

שאם הם יכולים רק לשים את בנם במקומי מה יבקשו?

קיוויתי שאמו של אהסן יכולה להרגיש עבורי את אותן הרגשות שהייתה לה כלפי בנה

. ש- האם ניסית באופן אישי לקבל את הסכמתם?

ת- כן. כתבתי להם מספר פעמים

וביקשתי שיחוסו עלי בשם האימאם חוסיין ולמען נעורי.

אני יודע שעשיתי טעות חמורה, אבל הייתי רק ילד.

מעולם לא חשבתי שאגיע לכאן.

אני רוצה להתחנן אליהם שוב כאן,

למען נשמתו של אהסן,

לתת לי הזדמנות שנייה בחיים

ש- הלילות שהיית לבד בתא הנידונים למוות

וחיכית להוצאתך להורג

מי רצית שיהיה לידך

? א- אמי.

שנים לא ראיתי את אמי.

היא חלתה בסוכרת כשהייתי בת 12.

שנתיים לאחר מכן

היא נפטרה לאחר שאיבדה את הראייה.

לראות אותה היה החלום שלי,

לא רק בלילות שלפני ההוצאה להורג,

אלא בכל לילה בחיי.

הלוואי שהוריו של אהסן יסלחו לי

ואוכל לעלות פעם אחת לקבר של אמי

. ש- מה יהיה המקום הראשון אליו תלך אם תשוחרר?

ת- הכנתי נז’ר לנסוע תחילה לג’מכראן

, ואז אלך לקבר אמי.

ש- האם אתה עדיין מקווה שהם יתנו את הסכמתם?

א- תקווה מחזיקה אנשים בחיים.

אי אפשר לחיות בלי תקווה.

החטא הגדול ביותר הוא לאבד תקווה.

כבר הייתי עד למוות שלוש פעמים.

בכל אותם פעמים לקחו אותי לגרדום

וחזרתי רק ביקשתי מאלוהים עזרה.

ש- מתי ההוצאה להורג תתבצע הפעם?

א- יום ראשון, 10 באוקטובר, לאחר תפילת הבוקר

. ש- האם אתה רוצה שההוצאה לפועל תתעכב שוב?

א- לא, לא. אני ממש לא רוצה שזה יתעכב שוב,

אבל אני רוצה

שאמו של אהסן תרגיש כאילו אני בנה.

אני יודע שהם איבדו את יקירם.

אני יודע איזה כאב עצום יש להם,

אבל אני רוצה שיידעו

שלא היה לי מניע מראש לעשות זאת.

אלוהים יודע

שהלכתי לשם רק לפייס את האנשים שנלחמו.

אהסן, שמת, לא היה חלק מן מאבק.

גם אהסן וגם אני לא היינו צד למאבק.

הלכנו רק לפייס אנשים אחרים.

אהסן העליב את אמי והדברים השתבשו

. ש- האם פגשת אי פעם את משפחתו?

ת- כן, פעם אחת במהלך הדיונים

וגם בפעם הראשונה שהלכתי לגרדום.

יש חדר קטן ששמור לתפילת בוקר

ואז הם

לוקחים את הנאשם להוצאה להורג.

לאחר התפילה

התחננתי בפניהם שיסלחו לי.

אמו הייתה שקטה ורק בכתה.

אחיו אמר, “הרגת את אחי הצעיר.”

אני לא עבריין.

זאת הייתה תאונה.

מעולם לא תכננתי לעשות זאת

. ש- היו לך חברים שהוצאו להורג?

א-כן, בפעם הראשונה שלקחו אותנו לגרדום,

היינו חמישה.

ארבעה נתלו לי מול העיניים.

בפעם השנייה היינו אחת עשרה, ו

שמונה מאיתנו הוצאו להורג.

בפעם האחרונה היינו שבעה

ושני אנשים נתלו.

ש- אם אתה רואה את ההורים של אהסן,

מה תבקש מהם?

א- אתחנן אליהם, אבקש מהם

, למען נשמתו של אהסן, תן לי לחיות.

אבקש מהם,

למען האימאם חוסיין ועליאקבר,

נענשתי מספיק

תסלח לי.

הייתי בכלא מגיל 17.

איבדתי את אמי כשהייתי ילד.

את ארבע וחצי השנים האחרונות בחיי

ביליתי בקרב עבריינים ומורשעים.

אני נשבע לאלוהים

זה די והותר עונש בשבילי.

קשה לסלוח

אני לא מאחל לזה לאויב הכי גרוע שלי.

אני רוצה

שהם יראו את אהסן במקומי

ואז יחליטו.

אני אגיד להם

שאני אהיה המשרת שלהם עד סוף חיי.

שמה שאני מבקש מהם לעשות

הוא קשה מאוד.

סליחה היא דבר קשה לעשות,

אך מי שהשתמש בזכויותיו של ה

– Qisas

הצטער על כך אחר כך.

אם הם היו יכולים לחיות בכלא

רק שבוע אחד;

לא זו בלבד

שהם היו נותנים הסכמה משלהם

אלא הם גם

ינסו לקבל הסכמה של משפחות אחרות

שילדיהן נרצחו.

היה אדם

שנתלה בפעם השנייה שלקחו אותי לגרדום

כי התובע לא נתן את הסכמתו.

שמעתי אחר כך

שאשתו (של התובע)

התחילה לסבול מבעיות רגשיות.

אמו הפכה משותקת

והם חיפשו נואשות את הסליחה

ממשפחת האיש שנתלה.

פעם נוספת

משפחת הקורבן שינתה את דעתה

לאחר הורדת השרפרף

והשופט אמר להם

שהיה מאוחר מדי

והם נאלצו להגן על הסכמתם 5 דקות קודם לכן.

ש- האם אתה חושב שאביך היה נותן את הסכמתו

אם הוא היה במקומם?

א- אני חושב שזה היה קשה

אבל הוא היה נותן את הסכמתו בסוף.

מי שיכול היה להעמיד את עצמו במקום הנאשם

בהחלט ייתן את הסכמתו.

אני רק בן 20. קל לומר,

אבל תאמין לי

שזה מחריד לראות 20 אנשים מתים מולך.

אף אחד לא יכול להרגיש

את מה שהרגשתי כשהייתי עד לכך; ה

רגעים האלה

בהם ראיתי את חברי האסירים מתחננים על חייהם

אך נדחים על ידי משפחת הקורבן היו

הרגעים הקשים בחיי

. ש- בהנוד,

אני באמת מקווה שבשבוע הבא הפעם אתה תהיה עם המשפחה שלך,

וחוגג את החופש שלך.

א- הידיים שלי מורמות בתפילה.

אלוהים יכריע את גורלי ואשמח בהחלטתו

Leave a Reply