יש שעות שהזיכרונות מציפים אותי ועכשיו אילו שעות כאלה. אני יושבת ושומעת את השירים שצ’ארלי אהב לשמוע. ואיפוא צ’ארלי עכשיו, איפה. אני כל כך בודדה בלעדיו. נזכרתי ברגע מכונן שעברנו ביחד בהפגנה נגד חוק הלאום במוזיאון תל אביב לפני שנתיים. שפי פז והביריונים שלה ניסו להתפרץ להפגנה באלימות. צ’ארלי תפס אותי ומשך אותי אחורה ומאותו רגע, כך הוא סיפר לי הוא השתנה. הדעות שלו השתנו כשהוא הבין שהאלימות שלהם הייתה יכולה לפגוע גם בי. שאלה בריונים שמרביצים בלי הכרה. וצ’ ארלי שהיה ידוע גם בשם שלום סלד מאלימות באשר היא. הוא נורא נבהל מהאנשים האלה.

Leave a Reply