תנו להם לעשן

חזרתי עכשיו משיטוט קצר

ברחובות העיר ירושלים.

ישבתי אולי חמש דקות בשקט

עד שאנשים התחילו לפנות אלי

ולהתחנן לסיגריה.

אני לא יכולה לתאר איזה סבל

עלול להיגרם לאדם שנאלץ

להפסיק לעשן באופן פתאומי.

קריז של ניקוטין

וגמילה כפוייה מעישון

אלה דברים

שגורמים לייסורי נפש ממש.

ומדובר באנשים כל כך

מוחלשים ושקופים ממילא.

אף אחד לא ביקש ממני אוכל או שתייה.

ביקשו סיגריות ונתתי

עד שאני בעצמי

נשארתי עם מעט מאוד

טבק לגלגול בעצמי,

פשוט אין לב להגיד לא

. רק ביקשתי שיתרחקו ממני

סיגריה אחת

והנחתי את הסיגריה

בלי מגע ידיים איתם.

אנשים שנתקעים בלי סיגריות

עלולים להיות הרבה יותר

עצבנים ותוקפנים.

מי שלא עישן

אף פעם לא יכול להבין

עד כמה ההקלה הזעירה

שאדם מקבל ממנה

קטנה של ניקוטין

היא נחוצה

והכרחית בימים האלה

ועד כמה יש קורלציה

(מתאם, חפיפה)

בין קבוצת המתמודדים

לקבוצת המעשנים.

זה לא סוד שמתמודדים

נוטים יותר לעשן סיגריות

בהשוואה לנורמלים.
אני מבינה שזה בעייתי

לחלק לאנשים סיגריות כחלק מסל הסיוע

, אבל ניתן ואפשר וצריך

לדעתי לספק מדבקות ניקוטין

כדי שאנשים לא יתענו סתם כך,

ממשהו שלגמרי אפשרי לתת לו מענה.
אני גם לא יודעת לאן

ואיך ולמי אפשר

לפנות כדי

שהדברים האלה יישמעו

…אני רואה המון

מאמצים ונכונות

ורצון לסייע לנזקקים

אבל כדי שהסיוע שניתן

באמת יהיה יעיל ויקל על המצוקה

צריך להכיר את הצרכים

והמאפיינים של מתמודדי הנפש ו

במיוחד אלה

שבתחתית ההיררכיה,

אלה שהכי מוחלשים

, מתמודדי נפש

שהם גם דרי רחוב

וגם משתמשים בסמים

, אנשי התחלואה הכפולה

מה שנקרא.

אלה האנשים שנמצאים ברחוב

למרות המצור והסגר,

חלק גדול מהם

בכלל לא מודע

לסכנת ההדבקה בקורונה.
למען השם-

תנו להם לעשן.

ואם אי אפשר,

חלקו בבקשה מדבקות ניקוטין.

לא מדובר כאן במותרות

חס וחלילה וגם לא בפינוק.

הצורך בניקוטין הוא אקוטי

וכשתעבור המגיפה

בעזרת השם כמה שיותר מהר

אפשר יהיה להתחיל לדבר

על שיקום ומענה טיפולי

גם עבור אנשי התחלואה הכפולה.
החוזק שלנו כקהילה נמדד

על פי הדרך

שבה אנחנו מתייחסים לחוליה הכי חלשה שלנו,

אנשי התחלואה הכפולה.

אסור להתייאש מהם.

אפשר לשקם גם אותם

או לפחות חלק מהם.
תנו להם לעשן.

דויד אגייב על מצבם של דרי הרחוב ביוטיוב

Leave a Reply